לפני הרבה שנים הסתובב בצה"ל סיפור על חייל שחדר למחשב, ושלף ממנו את פרטיו האישיים של הרמטכ"ל. על פי אותו הסיפור, נתוניו האישיים של הרמטכ"ל היו לא מן המשובחים, בלשון המעטה, וספק אם היה ראוי לקבל אותו לקורס קצינים. למיטב זיכרוני, הסיפור נבדק אז ונמצא נכון חלקית, אבל הלקח היה מיידי: המחשבים בצה"ל נאטמו, בקרה צמודה הוצבה על כל משתמש, אנשים חששו לגשת למחשב פן ייחשדו כגנבים. מן הסתם זה מה שיקרה עכשיו בעקבות פרשת האשראי והאקדח של גבי אשכנזי, שיש כבר מי שנתן לה את שם הקוד "רמטכ"ל גנוב". כל הפרצות שלא נסגרו קודם ייאטמו עכשיו הרמטית, כל מי שהסתובב בקרבתו חופשי יידרש מעתה לעבור סינון קפדני. היחידה הצבאית לאבטחת אישים תתהדר בתקנים וברכבים חדשים, מחלקת אבטחת מידע תנצל עוד יותר את תאוותה לשליטה כדי לפשפש בקרביים של כל מי שתחפוץ. כולנו, בוודאי החיילים שבינינו, נהיה חשודים. רק במזל כל זה לא קורה מאוחר מדי. הרי מי ששוטט חופשי בלשכה - צילם כרטיס אשראי וגנב אקדח מזכרת - עלול היה להטמין גם האזנה, או גרוע מכך - מטען. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בחייל שכבר עומד בקשר עם גורמים פליליים, בני מיעוטים, שידעו היכן הוא משרת ועשויים היו לסחוט אותו לכדי מעשה חמור פי כמה, בשליחותם או עבור ארגון טרור. סביר שבמטה חיזבאללה דופקים עכשיו את הראש בקיר, ותוהים מדוע לא היה להם מישהו בקלנסווה; עבורם זו עשויה היתה להיות נקמה מושלמת על חיסולו של עימאד מורנייה. בצה"ל יאמרו מיד: כל זה קרה כאשר אשכנזי לא היה במשרד. כשהוא שם האבטחה נראית אחרת, ובכלל - לא כל כך קל לפגוע ברמטכ"ל. האמת כמובן אחרת; בדיוק כפי שמאבטחי שב"כ חיפשו ב-4 בנובמבר את המחבל הערבי ולא ראו את יגאל עמיר מתחת לאפם, כך מאבטחי היחידה המטכ"לית לא הסתכלו לעצמם בתוך הלשכה. תירוצים יש להם למכביר, ובמקרה הזה גם פעמיים מזל: שזה נגמר ב-2,000 שקלים ואקדח גנוב שלא יורה, ושאשכנזי סלחן כלפיהם. על "כמעט ונפגע" כזה, ביחידה אחרת, הוא כבר מזמן היה עורף ראשים.
