מביירות נשמע בסוף השבוע קולו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, חוגג עוד הישג. הפעם במאבק על השליטה בגבולה המזרחי של לבנון עם סוריה, שניהלו אנשיו נגד לוחמי ג'בהת א־נוסרה ונגד אנשי דאעש. אלו נאחזו ברצועת הגבול, סביב לעיירה ערסאל, החזיקו בה בשנים האחרונות וממנה יצאו לבצע התקפות ופיגועים על אדמת לבנון נגד יעדים של חיזבאללה ושל צבא לבנון.
המתקפה של חיזבאללה - שבה שימש צבא לבנון, זה שאותו מבקשים עתה האמריקנים לחזק, צופה מן הצד המסייע בידי חיזבאללה - עלתה יפה. בסיומה הסכימו אנשי ג'בהת א־נוסרה להתפנות לסוריה, מותירים את אנשי דאעש בודדים במערכה נעדרת סיכוי מלכתחילה. בעקבות ההישג הצבאי בא גם ניקוי אתני של האזור, כשחיזבאללה החל מפנה בכוח פליטים סורים, שמצאו באזור מחסה, חזרה לסוריה. אלו איימו על המאזן הדמוגרפי העדין בלבנון בין סונים לבין שיעים.
אבל הישג מוגבל זה של חיזבאללה - שאותו מעצימים כעת דובריו של הארגון לכדי ניצחון אלוהי ואף מאיימים כי מדובר בצעד ראשון המבשר ואף מאפשר את ההסתערות של לוחמי חיזבאללה אל הגליל - אינו תוצאה של יכולותיו או עוצמתו של חיזבאללה אלא של שינוי המפה האסטרטגית בסוריה.
מבט זהיר אל המתרחש בסוריה מעלה כי מלחמת שבע השנים, אותה מלחמת אזרחים וג'יהאד אשר החריבה כל חלקה טובה במדינה, הולכת ומתקרבת לסיומה. הזהירות מתחייבת כמובן לנוכח תחזיות והערכות אינספור שהתבדו, מרביתן בדבר נפילתו הקרובה והבלתי נמנעת של בשאר אל־אסד. ובכל זאת, המגמה בשטח בחודשים האחרונים ברורה. האש דועכת בחסות הסדרים של הפסקת אש שאותם מצליחה מוסקבה ליישם ברחבי סוריה, ובכלל זה בדרום המדינה, באזור דרעא ולאורך הגבול הישראלי־סורי ברמת הגולן.
בכוח העוצמה הצבאית, אך גם בשל רפיסותם של בעלי הברית של המורדים, הצליחו הרוסים למוטט את המרד נגד בשאר. את התמונה משלימה החלטה של הנשיא טראמפ מן החודש שעבר להפסיק את הסיוע הכספי שהעניקו האמריקנים באמצעות ה־CIA למורדים בסוריה. טראמפ טוען בצדק שהממשל האמריקני בזבז לשווא את כספו בלא שהשיג כל תוצאות. במקרים רבים הגיע הסיוע לידיים לא נכונות, או לידי קבוצות שהפכו בן יום את עורן והצטרפו לדאעש או לג'בהת א־נוסרה. אבל המסר העולה מהחלטתו של טראמפ ברור: וושינגטון מפנה את גבה למרד בסוריה, תהליך התנתקות שיושלם כשיוכרז בעתיד הקרוב על הבסתו של דאעש (גם אם ארגון זה יישאר פעיל במעמקי המדבר, מאיים לשוב ולפרוץ ממנו בעתיד).
רוסיה היא אפוא המנצחת הגדולה של המלחמה בסוריה. כוחותיה נפרסים ברחבי המדינה, גם בחזית הדרום סמוך לגבול עם ישראל ועם ירדן, ולמרבה ההפתעה החיילים הרוסים מתקבלים לא פעם בברכה בידי הכפריים שאותם הפציצו וכתשו המטוסים הרוסיים עד לאחרונה. התושבים המקומיים במזרח התיכון הרי יודעים להעריך כוח, ויודעים גם מה נדרש כדי לשרוד במציאות הבלתי אפשרית של אזורנו.
אלא שהרוסים לא היו מגיעים לאן שהגיעו בלא איראן. זו עדיין שותפה חיונית במאמץ של מוסקבה לשמר את השקט השברירי בסוריה. אחרי הכל, לא המטוסים הרוסיים וגם לא יחידות של משטרה צבאית רוסית הנפרסות כיום בסוריה הם שהשיגו את ההכרעה, אלא האיראנים ובעלי בריתם, מתנדבים שיעים ולוחמי חיזבאללה. איראן לא תמהר לשמוט את הטרף מידיה ויש לה כל הסבלנות הנדרשת להמתין עד שתוכל לממש את הרווחים. ובינתיים מחזקת טהרן את אחיזתה באותם אזורים שמתירים לה הרוסים. זו עסקה משתלמת - במקום עמדות לאורך הגבול עם ישראל יקבלו האיראנים נמל בחוף הסורי ומערך צבאי שלם בין דמשק לגבול העיראקי.
המציאות בסוריה ובלבנון משתנה, ומוטב גם לישראל להיערך לקראת היום שאחרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו