שובם של מנהיגי האינתיפאדה הראשונה

באיחור של 20 שנה בחרה אתמול תנועת הפת"ח את מנהיגי האינתיפאדה הראשונה, שפרצה ב-1987, להנהיג את התנועה. בין מנהיגים אלו נמנים מרואן ברגותי, המצוי כיום בכלא הישראלי, מוחמד דחלאן, תאופיק טיראווי ג'יבריל רג'וב ואחרים, כולם מנהיגי שטח שעלו לגדולה במהלך האינתיפאדה הראשונה אבל נאלצו להמתין עד היום שתנועתם שלהם תבחר בהם כמנהיגיה.

בדיווחים מישראל הודגשה מתיחת והצערת הפנים שעברה תנועת הפת"ח, אבל בכך יש משום הגזמה. דחלאן, רג'וב, ברגותי וחבריהם אינם בחורים צעירים, שכן את יום הולדתם ה-20 או אף ה-30 חגגו לפני 20 שנה ויותר. מאז עלו לגדולה, התברגו בתוככי המנגנון הביורוקרטי המסועף ובעיקר המושחת שהקים יאסר ערפאת בשטחים, והתבלטו בעיקר כראשי מנגנוני הביטחון של הרשות. מנגנונים אלו, כפי שיודע כל ישראלי או פלשתיני, עסקו הרבה בפוליטיקה, אך לצידה גם בעסקים מושחתים. למותר לציין שהם מיעטו לעסוק, אם בכלל, בנושאי ביטחון או במאבק בטרור.

וכך, באיחור של 20 שנה ולאחר שארגון חמאס גנב מידיה את הרחוב הפלשתיני ואף השתלט על עזה, מבקשת תנועת הפת"ח, בהנהגת הפנים החדשות-ישנות שנבחרו להנהגתה, לחדש את פניה ולצאת לדרך חדשה. רבים נוטים לפקפק בסיכויי ההצלחה של הפת"ח לשרוד לאורך זמן במאבק בחמאס ולהשיב לעצמה את תמיכת הציבור הפלשתיני. אבל אין ספק כי כינוסה של ועידת הפת"ח וקיומן של בחירות להנהגת התנועה, הוכיחו כי בגווייה המתה שרבים כבר ספדו לה, יש עדיין חיים וחיוניות.

אמת, ההחלטות שאימצה לעצמה תנועת הפת"ח אינן נועזות או פורצות דרך, אבל כולם, כולל ישראל, יכולים לחיות עם החלטות אלו, במיוחד אם רואים בהן בבחינת עמדות פתיחה, ולא סיום, למו"מ אפשרי בין הרשות לבין ישראל.

בישראל נשמעים כבר קולות לשחרר את מרואן ברגותי, שנבחר להנהגת הפת"ח, וממול ישנם קולות הקוראים לישראל לנתק עצמה מתנועת הפת"ח כיוון שזו לא צעדה את הצעדים הנדרשים לקראת ישראל. אבל אין להתבלבל, המאבק האמיתי, וכך גם הודגש בדיוני הוועידה, אינו כרגע בין הפת"ח לבין ישראל אלא בין הפת"ח לחמאס, ובמאבק זה נמצאת תנועת הפת"ח בפיגור של שנים רבות, אם לא שני עשורים. לטובת התהליך המדיני, ולטובת שני העמים כאחד - הישראלי והפלשתיני - יש לקוות כי ידה של תנועת הפת"ח ושל "צעיריה" שנבחרו אתמול להנהגתה - תהיה על העליונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו