לקצין השני של הטיטניק, אנגלי בשם ליטולר, היה מזל. כשהאונייה החלה לשקוע, התפוצץ הדוד המרכזי והוא הועף בחוזקה אל המים. לאחר שנמשה ליבשה, הוא הובא לחקירה. "מתי נטשת את הספינה-" נשאל על ידי החוקר הממונה. "אני לא נטשתי אותה אדוני, היא נטשה אותי" היתה תשובתו. אוהדי מכבי ת"א בכדורגל מרגישים בשנים האחרונות בדיוק כמו הקצין ההוא. כמה שהם ניסו להתחבר ולקנות מנויים בהמוניהם, הקבוצה עשתה הכל כדי לדחות אותם: פרויקט הגלאקטיקוס המגוחך של פדרמן (גם בזה כץ אשם-), הסכסוכים בין ארגוני האוהדים והניהול הכושל. הכל מכל. והנה השנה נשמעים קולות מהמצולות. בקריית שלום, בית הקברות לחלוצים, פתאום עפים פרפרים וצומחים פרחים. הטקטיקה הצהובה של הקיץ ברורה. שקט והנמכת ציפיות היו המרכיבים החשובים ביותר בגישה של נמני כשחקן. לפני דרבים הוא היה מצהיר שהפועל לא רעים ושמכבי בכושר בינוני ואז מתפוצץ על המגרש. והנה גם מאחורי הקווים מתבשל משהו דומה. כמי שגדל בבית מדרשו של אברהם גרנט, מאמן שהביא אליפות עם עמית לוי בהרכב, נמני יודע את הנוסחה: שני כתבי חצר שישמרו על הגזרה + שחקנים צעירים ורעבים + הנהלה שמושכת אש + ג'וקר בדמותו של אבידור = אליפות שאף אחד לא דמיין. בעוד שהתקשורת מתענגת על מכבי חיפה והפועל ת"א ודואגת לשלומה של בית"ר, במכבי ת"א דפקו 0:4 לאשדוד. עכשיו תגידו שזה גביע הטוטו. מוזר, אבל אשדוד פתחה בהרכב הכי חזק שלה, ומכבי לא. וישנה גם שיטת הנקודות המטופשת. איפשהו באפריל, כשכבר קצת יתחשק לנו להקיא מכדורגל בישראל, יקוצצו הנקודות בחצי. אם מסתכלים על הסטטיסטיקה, מגלים שבעשר השנים האחרונות מכבי ת"א היא אלופת הגארבג' טיים. נמני הולך לעשות מזה זהב.
