פרשת ליברמן

עושה רושם ש"המרדף" ארוך השנים אחר אביגדור "רודפים אותי" ליברמן הגיע לשלב ההכרעה האמיתי. המלצת המשטרה, שלפיה יש תשתית ראייתית לחשדות כבדים כמו שוחד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון, ומעניין לא פחות - שיבוש הליכי משפט והטרדת עד, מעידה שהמשטרה החליטה לצעוד על שתי רגליה ולהישען פחות על קבי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות. אני מניח שההכרעות השיפוטיות מהעת האחרונה בכל הנוגע לתיקי שחיתות היו בבחינת רוח גבית.

להבדיל אלף הבדלות, ראוי לשים לב להבדל בין ההודעה המשטרתית בעניין ליברמן להודעה המשותפת לגורמים המשפטיים ולמשטרה בעניין חקירת אולמרט, הודעה שנועדה להסביר אז את הבהילות בחקירתו של ראש הממשלה לשעבר, הודעה שנוסחה בפרוטרוט עד כדי כך שהיה מי שטען שנועדה לגרום ל"חיסולו הציבורי הממוקד" של אולמרט. ליברמן יכול, אפוא, לשחרר, לפחות בהקשר הזה, אנחת רווחה ולהודות למשטרת ישראל על ההודעה הכבושה (או שמא ההתנפלויות חסרות הרסן שלו על מערכת האכיפה לאורך השנים עשו את שלהן-).

אכן סאגת חקירות ליברמן התמשכה זמן רב, ואין באמירה זו ולו שמץ ביקורת על החוקרים. הנחקר הסדרתי הזה הערים קשיים רבים על החקירות השונות, ולא מדובר רק בהפרעה לחקירה כפי שטוענת המשטרה אלא גם בהשתלחויות ובמתקפות חוזרות זה שנים על החוקרים לדורותיהם. כאילו אלה מורישים מדור לדור את מצוות הרדיפה אחרי האיש, וכל זאת אך ורק בשל טענת ה"אמסטף" הזה שהוא בעצם "האנדרדוג" והאליטה הישראלית דוחה אותו בשל מוצאו הרוסי.

גישתו עבדה לא פעם. הביטחון שהפגין האיש, כאילו הוא יכול לעשות וגם לומר ללא חשבון ככל העולה על רוחו והכל יעבור חביבי, כנהוג במקומותינו, רק העצים אותו ואת התנהלותו, התנהלות שלא במקומה במדינה נורמלית ומתוקנת. אולי גם זה היה לו לרועץ. כי כשעומדים ועושים את זה פעם אחר פעם מהמקפצה, לבסוף מגיע אותו משב רוח שמטיח את זה חזרה לפנים.

ומה נשתנה? הרי סיפורי קפריסין, כמו גם מיליוני דולרים ממקורות עלומים, נחקרו כבר אז, ב-1999, וגם דרכי המילוט של אותם כספים בדרך לא דרך לצרכים שונים וציבוריים נבדקו. אלא שאלמלא היעדרה של אותה חקיקה מאוחרת וראויה האוסרת על הלבנת הון ייתכן שכבר אז ניתן היה לסתום את הצנרת הקפריסאית המככבת עתה שוב בפרשיות שבגינן המליצה המשטרה את המלצותיה הנ"ל.

נכון, זו חקירה חדשה יחסית, ולמראית עין תיקיו הקודמים של ליברמן נסגרו מחוסר ראיות. אבל אין לי ספק שיש קשר מובנה והדוק בין החומרים מאותה עת לממצאי החקירה הנוכחית. למרבה האירוניה, דווקא מי שהתמחה - בניגוד גמור לפתחון הפה הפומבי שלו - בהתנהלות ממודרת וחשאית קיצונית נפל כששכח את תיק מסמכיו הסודיים והמפלילים, ועוד אצל יריב פוליטי. אלמלא כן אין ולא היה סיכוי להגיע באופן יזום להצלחה בפיצוח תיבת הפנדורה הזו.

באמצע 2001, כשחקירתו של צ'רנוי בפרשת בזק הפכה לגלויה, זכה האחרון להגנתו הפומבית של ליברמן, אז חבר כנסת, שפצח במתקפה נגד החוקרים (אותו פה של ליברמן הגן בזמנו גם על הנוכל שלימים עשק גם אלמנות וקשישים מהמגזר הרוסי, גרגורי לרנר). הוא טען שיושרו של צ'רנוי ודומיו גדול יותר מזה של כל ראשי אגף החקירות, ואף הוסיף שמקומם של אלה בבית הסוהר. הוא לא הסתפק בכך אלא אף הגיש שאילתות בממשלה על עלויות החקירה (עולם שלישי!).

על תמיכתו הנחרצת של צ'רנוי במגנו ידענו גם ידענו. על חצי מיליון דולר שהועברו ממנו, לפי החשד המשטרתי, בערך באותו זמן ידענו קצת פחות. הדבר נחקר בחקירה הנוכחית, ובצדק רב, ובאומץ רב, הוא משמש תשתית ראייתית להמלצה בעבירת השוחד.

כמנהג המקום ראוי להזכיר שכל הכתוב במאמר זה נשען על ההמלצה בלבד, ועד שלא נחזה בכתב האישום עצמו יחלפו עוד ימים לא מועטים.

הכותב הוא ראש אגף החקירות במשטרה לשעבר