ועדת השרים לחקיקה דנה השבוע ב-34 הצעות חוק פרטיות של ח"כים שהונחו על שולחנה. לקיים בישיבה אחת דיון במספר כה רב של הצעות חוק זו משימה בלתי אפשרית. הוועדה, בראשות שר המשפטים יעקב נאמן, אמורה לגבש את עמדת הממשלה לגבי כל אחת מההצעות לקראת ההצבעה במליאת הכנסת בקריאה הטרומית. בישיבה דנה הוועדה בכמה הצעות חשובות, אך מרבית הצעות החוק הן פופוליסטיות ונועדו לזכות לכותרת בעיתון. יוזמי ההצעות מודעים לכך שהסיכוי שהצעותיהם יעברו את כל שלבי החקיקה הוא אפסי. כדי להוכיח שהח"כים מתעניינים בעיקר בפרסום אציין כי כבר ביום רביעי, ארבעה ימים לפני ישיבת ועדת השרים לחקיקה, דואגים הח"כים, באמצעות דובריהם, לדווח לכתבים כי הצעת החוק שלהם תידון בוועדה. במוצאי שבת הם שוב דואגים לעדכן את הכתבים על כך, וביום ראשון, מיד לאחר שמסתיימת ישיבת הווועדה הם כבר מדווחים על תוצאות הדיון. דוגמה טובה היא הצעת החוק להעלאת שארית יהודי אתיופיה לישראל. האם הדרך לעודד את הממשלה להעלאת יהודי אתיופיה היא באמצעות חקיקה? ודאי שלא, אבל הח"כ שיזם זאת (ח"כ אברהם מיכאלי מש"ס) רוצה להדגיש כי עניין האתיופים קרוב לליבו. הצעת החוק עוסקת בנושא רציני, אולם לא בדרך הנכונה. מאז החלה הכנסת ה-18 בפעילותה הונחו על שולחנה כ-1,500 הצעות חוק פרטיות. עד שהכנסת תסיים את כהונתה (בהנחה שזה יהיה בתום ארבע שנים), יגישו הח"כים כ-5,000 הצעות. רק קומץ מהן, כחמישה אחוזים, ייהפכו בבוא היום לחוקים של ממש לאחר שיעברו את כל הליכי החקיקה במליאת הכנסת ובוועדותיה. אם ח"כ יידע שמותר לו להציע רק עשר הצעות בשנה, הוא יחשוב עשר פעמים לפני שינסח הצעה חדשה. עד כה סירבו יושבי הראש לאמץ את הרעיון הזה מחשש שיפגע בחופש הפעולה של נבחר ציבור, אבל המצב המגוחך שאליו נקלעה הכנסת חייב להיפסק.
