חג הטריקולור

לפני שלושה חודשים השתתפתי בסמינר בבריסל שאירגן הקונגרס האירופי היהודי בחסות ובהשתתפות הפרלמנט האירופי. כותרת המפגש היתה: "לבנות יחדיו את עתיד אירופה: המאבק באנטישמיות, שימור הערכים של אירופה ודו-קיום". משתתפים רבים, מקהיליות יהודיות שונות, נכחו באירוע. העדויות שלהם לא היו מרגיעות במיוחד.

רות, אמו של אילן חלימי, שנחטף ונרצח באכזריות בפרברי פאריס בתחילת 2006, הוזמנה לכינוס. בנה היה הקורבן הרשמי הראשון על אדמת צרפת מאז השואה שנרצח רק בשל העובדה שהיה יהודי. מבחינתה של האם, המשפט בנוגע לרצח בנה היה "סיוט" מלכתחילה.

פרשת אילן חלימי, יהודי צעיר בן 23, זיעזעה את הרפובליקה של צרפת. כותרות העיתונים עסקו ימים ארוכים בפרשה המחרידה. בין השנים 2004-2000, כאשר מקרי התקיפות והפגיעות על רקע אנטישמי הפכו לדבר שגרתי, התריעו מנהיגי הקהילייה מפני הטרגדיה הצפויה. יש להודות כי כשצרפת התעוררה לסיפור המצמרר היתה התגובה של התקשורת ושל דעת הקהל מופתית: "לא עוד", זעקו כולם.

האנטישמיות החדשה, להבדיל מזו שידעה צרפת בשנותיה האפלות, קושרת בין התנגדות למדינת ישראל לבין שנאת יהודים. במילים פשוטות: אם צה"ל פגע באזרח פלשתיני, פגיעה בבית כנסת במארסיי הוא דבר לגיטימי מבחינת שונאי היהודים החדשים. ומי אחראי למרבית המעשים האלו? בני מהגרים צפון אפריקנים אשר שנות האינתיפאדה, לצד אירועים אלימים אחרים במזרח התיכון, העניקו להם עילה לפעולה. הצרפתים נלחצו. הדבר האחרון שהם רוצים זה לייבא את הסכסוך של המזרח התיכון לאדמת מולייר.

משפט אילן חלימי מלווה את הקהילייה היהודית בצרפת בתחושת החמצה גדולה. ההתעללות הקשה שעבר האזרח הצרפתי היתה אמורה לתרום ל"לא עוד" המיוחל. אולם העובדה שהמשפט התנהל בדלתיים סגורות מנעה את ההיבט הפדגוגי שלו: "משפט פתוח היה נותן לצרפת אפשרות לשמוע מה קרה, זה היה מכריח את האזרחים להתמודד עם המקרה. כל צרפת היתה יכולה לשמוע עדויות ממקור ראשון על מה עשו לאילן. הם היו שומעים על הרקע האנטישמי", אמרה רות חלימי בראיון לעיתון "הארץ" עוד לפני תחילת המשפט. אך מאחר ששניים מתוך 26 המעורבים במעשה המזוויע היו קטינים בעת המעשה נערך המשפט בדלתיים סגורות.

ההחמצה נמשכה גם בתום המשפט: אין ספק כי למנהיג "כנופיית הברברים" שרצחה את אילן, יוסוף פופאנה, הגיע העונש המרבי (מאסר עולם) שקיבל. שני שותפיו הבכירים, סמיר עבד אל-מאלכ וז'אן כריסטוף סומבו, נידונו ל-15 ו-18 שנות מאסר. אך אלו ששיתפו פעולה עם פופאנה, 25 צעירים, קיבלו עונשים שנעו בין שישה חודשים ל-18 שנות מאסר. "מעט מדי", לטענת קרי"פ, ארגון הגג של יהודי צרפת, שהופתע מהפייסנות הבלתי נסבלת של בית המשפט.

צריך להזכיר כי במשך 24 ימים הוחזק חלימי במרתף של בניין מגורים בפרבר באניו. במשך אותה תקופה ספג גופו כוויות רבות, חתכים, פגיעות פיזיות. גופו העירום היה חשוף לקור המקפיא של חודש ינואר בצרפת. ולא היה "צדיק אחד בסדום" מתוך חבורה של 25 משתפי פעולה שחש רחמים, חמלה, חרטה.

החתום מעלה אינו נמנה עם הסבורים שצרפת אנטישמית. שנים ארוכות חייתי שם כיהודי גאה ללא כל בעיה. יותר מזה - החתום מעלה עדיין זוכר כיצד ב-91' ירד נשיא צרפתי, פרנסואה מיטראן, לרחוב כדי להפגין, יחד עם 200 אלף איש, לאחר שנחשף כי גופת יהודי (פליקס ז'רמון) הוצאה מהקבר וחוללה.

גם כיום יש בהנהגה הצרפתית ידידים רבים של ישראל ושל הקהילה היהודית. הקהילה מצידה גאה לצאת להפגין עם דגל הטריקולור. גם לגבי הקהילה המוסלמית אסור לעשות הכללות. מספיק לבקר במסעדות הכשרות במונמרטר ברובע התשיעי ולראות את הצפון אפריקנים שבאים לאכול בהן כשהם יודעים בוודאות שאין חזיר בצלחת אצל מארחיהם היהודים. צודקת שרת המשפטים שביקשה מהתביעה לערער על חלק מגזרי הדין, ויש לקוות שבית המשפט יחמיר בעונשים. היה מי שאמר כי "זה שאינו מביא את העושה רעה על עונשו מעודדו לחדש רעתו". היום, אגב, חוגגת צרפת את חגה הלאומי, ויהודיה חוגגים עימה את חגה/חגם. חג לאומי שמח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו