למי לעג רמון

בנאום הפרידה שלו מהכנסת בשבוע שעבר לעג חיים רמון לכל אלה המדברים בערגה ובגעגועים על הפוליטיקאים של פעם. "כל פעם אני שומע אנשים שמתרפקים על העבר. איזה טוב היה, וכמה נפלא היה פה לפני דור. הכל היה זך וטהור ונקי. הנוסטלגיה המזויפת הזו נשפכת מכל עבר ומתארת אידיאל שלא היה ולא נברא" - אמר רמון בהתלהבות האופיינית לו. אחר כך הפליג בשבחם של הח"כים המכהנים בכנסת בשנים האחרונות. "הח"כים בכנסות האחרונות עולים על קודמיהם בהשכלתם, במסירותם ובמעורבות שלהם עשרות מונים".

אבל לצערי, דבריו של רמון אינם משקפים את המציאות. הוא כנראה שכח כמה שרים וח"כים הועמדו לדין וריצו תקופות מאסר מאחורי סורג ובריח. משום מה הוא שכח את שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, שרק לפני שבועיים הורשע בעבירות קשות ונידון לחמש שנים וחמישה חודשי מאסר; הוא שכח את שלמה בניזרי, שבאותו יום ממש ביהמ"ש העליון החמיר בעונשו וגזר עליו ארבע שנות מאסר; הוא שכח את ידידו ורעו אריה דרעי, שריצה שנתיים מאסר בכלא; את עמרי שרון ונעמי בלומנטל, שהורשעו בדין והוטלו עליהם עבודות שירות; את האשמות המבישות-מביכות של ח"כ לשעבר יאיר פרץ מש"ס, שזייף עבודות גמר; את הח"כ לשעבר מש"ס עופר חוגי, שנידון לשלוש שנות מאסר מאסר על קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; את ד"ר גונן שגב מצומת שהורשע בהברחת אקסטזי ונידון לחמש שנות מאסר; ואת הח"כים לשעבר יחיאל חזן ומיכאל גורלובסקי, שהועמדו לדין בפרשת ההצבעות הכפולות בכנסת.

אם לא די בכל אלה, אפשר להזכיר לרמון את החקירות שעדיין מתנהלות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, את החקירה המתנהלת נגד שר החוץ אביגדור ליברמן ואת המשפט המתמשך נגד יו"ר ועדת החוץ והביטחון ח"כ צחי הנגבי בשל עשרות המינויים הפוליטיים שביצע בתקופת כהונתו כשר לאיכות הסביבה.

לעומת זאת, בשנות ה-70 וה-80 היה מספר הפוליטיקאים שנחקרו, הועמדו לדין והורשעו זעום ביותר. אפשר למנות אותם על אצבעות יד אחת: ח"כ לשעבר שמואל רכטמן, המיועד לנגיד בנק ישראל אשר ידלין, מיכאל צור והשר אברהם עופר (שרק נחקר, אבל לא הוכחה שום אשמה נגדו), שהחליט לשים קץ לחייו. באשר לרמת אישי הציבור, השרים והח"כים, קשה להשוות את הח"כים המכהנים עם אישים כפרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' דוד ליבאי, משה שחל, פרופ' שלמה בן-עמי, אריה אליאב, משה ארנס, אלי גולדשמידט, יוסי שריד, ד"ר אפרים סנה, ד"ר יוסי ביילין, שולמית אלוני, רן כהן, קולט אביטל ורבים וטובים אחרים שהוסיפו כבוד ויוקרה לבית המחוקקים שלנו, אך הלכו לבלי שוב ובמקומם באו למרבה הצער יותר מדי עסקנים מליגה ב' או ג' ללא יכולת, אבל עם קול גבוה, הרבה חוצפה ומרפקים חזקים.

חשוב להדגיש: לא כל הח"כים שכיהנו בכנסת בשנות ה-70, ה-80 וה-90 היו מאורות גדולים. גם אז היו לא מעט עסקנים קטנים נעדרי כישורים בליכוד ובמפלגת העבודה שהצליחו להשתחל לכנסת ולא הטביעו שום חותם בעת כהונתם. מי שמתבונן בתמונות המחזור של אותן כנסות המתנוססות זו לצד זו בקומה הראשונה של משכן הכנסת, ישאל את עצמו, אלה היו חברי כנסת? מי זוכר אותם בכלל? כמובן שגם אי אפשר לשכוח את שבעת "הטרמפיסטים" שנכנסו לכנסת ב-1992 בסיעת צומת על גבו של רפאל איתן, כמו למשל אלכס גולדפרב הזכור הודות לתואר סגן שר הבינוי ומכונית מיצובישי שניתנה לו תמורת תמיכתו באישור הסכמי אוסלו וחיים דיין שהואשם בהכאת רעייתו.

אבל לצידם היו נבחרי ציבור בעלי יכולת וכישרון. גם לכנסת הנוכחית הגיעו, בצד עסקנים אפורים, לא מעט כוחות חדשים ורעננים ומבטיחים שכבר בתקופה הקצרה מאז הגיעו לכנסת ניתן בנקל להבחין שיש להם כל הנתונים כדי להצליח ולהטביע חותם על הפרלמנט הישראלי, אבל הם אינם רבים מספיק, הם מהווים רק חלק ממצבור רחב יותר של פוליטיקאים קטנים, שגם כשיסיימו את כהונתם לא תכירו אותם ולא תדעו שהם ייצגו אתכם בכנסת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו