השבוע, כשבתי המשפט במחוזי ובעליון סימנו מחדש את רף הענישה וההתייחסות הראויה בסגנון "מושחתים נמאסתם" בתיקי הירשזון ובניזרי נתמלאנו תקווה, לפחות בחזית הזו. באותה נשימה נזכרתי שנתפרסם לאחרונה בתקשורת שהמורשע והאסיר לשעבר אריה דרעי, שתקופת קלונו נסתיימה לא מכבר, השקיע את זמנו בלימוד אנגלית. לפי השמועה שנתפרסמה בתקשורת, אם יוגש נגד שר החוץ המכהן, אביגדור ליברמן, כתב אישום בגין החקירות המתנהלות נגדו (ועומדות בפני סיום בימים אלו) והוא ייאלץ לעזוב את תפקידו, עשוי ליברמן להציב את הקולגה דרעי במקומו, בתפקיד "הזניח" של שר החוץ (סרקוזי, גור לך!). קראתי אז, ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. הזוי? לא בטוח. כששוב נתפרסמה הידיעה ב"הארץ", התגבשה התחושה שזה ייגמר בבכי. חבר מביא חבר. כמה אירוני שאילו היה כל זה נכתב באנגלית, השפה שאותה לומד במרץ "זה ששילם את חובו לציבור ורוצה לחזור לשרת אותו", ומתפרסם במדינה הבלתי מתוקנת ההיא, שזו שפתה הרשמית - אנגליה - נקל לשער איזו מהומת אלוהים פוליטית, תקשורתית וציבורית היתה פורצת שם. די לעוקבים בקנאה אחר מה שמתרחש במדינה המשונה הזו על רקע הגילויים האחרונים בכל הנוגע לשימוש לרעה בחשבון ההוצאות הפרלמנטרי של חברי פרלמנט ושרים שם. ראו לאן התפתחה הפרשה, שם במקום שיש בו תרבות, ממשלית וציבורית, "ארכאית", של נטילת אחריות נורמטיבית על מעשים שלא ייעשו, גם אם אינם מלווים באיסורים משפטיים; התפטרויות והשעיות עצמיות של שר וחברי פרלמנט, לרבות יו"ר הפרלמנט. ממשלה שלמה נתערערה בשל כך, ואילו מהלכים נעשים שם כדי להשיב את האמון בפרלמנט. לא להאמין. עשו לבד את ההשוואה בין ההוויה האנגלית למציאות חיינו. ראו את התנהלות המורשעים, הנשפטים והנחקרים ואת קול ענות החלושה שהניבו, למשל, הגילויים בעיתון זה על דרכי התנהלותה של מי שהיתה יו"ר הכנסת בכל הנוגע לחשדות לשימוש פסול בכספי הציבור. לא פלא שמה שנראה כהזיה בנוגע למחליף הפוטנציאלי של שר החוץ עבר בשלום. גם אם הפרסום יתממש לא יהיה פוצה פה חוץ מכמה נגועי טהרנות. סקר שפירסם לאחרונה ארגון השקיפות הבינלאומי הוכיח כי שיעור עצום של הציבור בישראל סבור שהפוליטיקה הישראלית היא המושחתת ביותר, בכלל זאת המתרחש בכנסת. אצלנו לא רק שלא מתנערים ממושחתים, אפילו להפך (ראו איזה חיבוק גדול קיבל המנשק הקטן, רמון). אצלנו תמצא שגם מי ששדד את הקופה הציבורית או ניצל את מעמדו כדי לעשות קופה משל עצמו יכול להמשיך לשחק במגרש הציבורי. את החבורות שעדיין מככבות בגדול ראינו כבר לפני עשור בפרשיות כאלה ואחרות שנחקרו. איך זה שאותם השמות המוכרים, שעלו בעבר ויעלו בעתיד ויקצר הטור מלהזכירם כאן, עדיין אוחזים זה בזה ומנצלים זה את השפעתו של זה? ואיך הם נחלצים כאיש אחד להגן זה על זה כשמתחילים לפשפש במעשיהם? חורה לראות שמה שנדמה כתחילתה של הרתעה אינו אלא כישלון קולוסלי עמוק של המאמץ הסיזיפי לתקן את המצב בישראל, ולו במעט. השינוי העמוק חייב להתחיל בכך שהקודקודים הפוליטיים שלנו יפנימו כי זה הזמן להתחיל לדבר בסוגיית השחיתות "באנגלית" ולנהוג כלפיה באופן "בריטי".
