סיעות האופוזיציה שברו בשבוע שעבר את הכלים בכנסת. הן נטשו את אולם המליאה, לא השתתפו בדיון ובהצבעה לאישור תקציב המדינה וחוק ההסדרים במשק, ביטלו את הדיון המיוחד במליאה עם ראש הממשלה בנושא תפקודה של הממשלה, ופצחו בשירה בישיבת ועדת הכנסת שדנה בפיצול חוק ההסדרים. באמצעים אלה ביקשו סיעות האופוזיציה, בהנהגת קדימה, להביע את מחאתן על החלטת הממשלה להביא לאישור הכנסת ארבע הצעות חוק שנויות במחלוקת בנושא הממשל. זכותה ואולי אף חובתה של האופוזיציה להיאבק נגד יוזמות חקיקה של הממשלה שנראות לה בלתי ראויות, אולם השאלה היא האם כל צעד הוא ראוי? היכן הגבול? אילו צעדים חריפים יותר היא עשויה לנקוט השבוע (אם לא תימצא נוסחת פשרה)? האם יקיימו חבריה שביתת שבת על הרצפה באולם המליאה ויפריעו לנואמים- לאופוזיציה יש כלים רבים לניהול מאבק נגד הממשלה. היא יכולה להביך את הקואליציה באינסוף הצעות חוק, היא רשאית ליזום מדי חודש דיון עם ראש הממשלה - מה שיחייב אותו להיות מרותק לכנסת, מותר לה להגיש אלפי הסתייגויות לכל חוק, היא זכאית לקיים פיליבסטר ממושך כדי לשבש את דיוני הכנסת, מותר לה "לטרטר" את כל שרי הממשלה בוועדות הכנסת, והיא יכולה לעשות מארבים פרלמנטריים במליאה. במהלך שנות עבודתי ככתב פרלמנטרי הייתי עד למאבקים רבים. זכורים לי הדיונים הארוכים לחקיקת החוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה, המאבקים החריפים בנושא הסכמי אוסלו, ובראשי עדיין מהדהד קולו של מנחם בגין המצדיק את היציאה למלחמת לבנון הראשונה ב-1982 והדיונים הסוערים במהלכה, וזכורה לי החרמתו של הרב מאיר כהנא כל אימת שעלה לדוכן הנואמים. אבל אינני זוכר מקרה שבו האופוזיציה החליטה להחרים את כל הדיונים, לרבות דיוני תקציב המדינה. גם למאבק פרלמנטרי חייבים להיות גבולות וסייגים, מה גם שהיו כבר מקרים שבהם אושרו בחיפזון חוקים בעלי חשיבות רבה: חוק רמת הגולן אושר בפזיזות בשלוש קריאות במשך יום אחד, והחוק הקובע כי מספר השרים בממשלה יהיה 18 בלבד בוטל במהירות הבזק על ידי אהוד ברק כראש הממשלה. חשוב להדגיש שיש טעם והיגיון בביקורת האופוזיציה על יוזמת הממשלה להביא השבוע לאישור הכנסת סדרה של חוקים שנויים במחלוקת. אין זה נהוג לחוקק חוק (כמו "חוק מופז" שנועד לאפשר לשבעה ח"כים לפרוש מסיעתם ולהקים סיעה עצמאית, וזאת בניגוד למצב הקיים המחייב לפחות שליש מחברי הסיעה) במהירות ולקבוע לו תאריך הפעלה מיידי. נהוג שחוקים מסוג זה נכנסים לתוקפם רק בכנסת הבאה. הוא הדין באשר לחקיקה המחייבת 55 ח"כים לאישורה של כל הצעת חוק שעלותה יותר מחמישה מיליון שקלים. צודק יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, בעמידתו נגד חקיקה חפוזה של "חוק מופז". היוזמה מצריכה דיון מעמיק. צודק גם השר מיכאל איתן הטוען כי "הצעת חוק שנועדה להקל את פילוגי הסיעות אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות של חיזוק יציבות הממשל". ועם כל זאת, לא ייתכן שהאופוזיציה תצמיד אקדח לרקתה של הממשלה ותדרוש שלא תביא אף אחד מהחוקים הללו לאישור הכנסת, אלא רק במושב החורף.
