עם כניסת המשבר באיראן ליומו העשירי, הולך ומתברר כי מה שקרה שם ב-12 ביוני לא היה סתם "זיוף". השינוי הבוטה של תוצאת הבחירות היה קריאת תיגר של המנהיג העליון, עלי חמינאי, על כל יריביו. מוסאווי הכריז אתמול כי הזיוף תוכנן חודשים מראש. משראה חמינאי כי מתגבשת נגדו קואליציה של כוחות שינוי, ובראשם האשמי רפסנג'אני החזק, שבר את הכלים והורה לשנות את תוצאת הבחירות באופן דרמטי וחד-משמעי. אחמדינג'אד יהיה הנשיא, פסק כשהוא מזמין את יריביו למאבק כוח. תגובות העלבון והזעם לא איחרו לבוא. מיליונים מילאו את רחובות טהרן, שיראז, איספהאן וטבריז, עריה החשובות של איראן. חמינאי שלח את אחמדינג'אד לרוסיה, והחל להתמודד עם שני בקיעים רחבים שאיימו על משטרו: הקרע בין האוכלוסייה העירונית למשטר והקרע שבתוך המשטר עצמו. אוכלוסיית הערים - נשים וגברים מכל הרקעים והגילאים - יצאה לרחובות. ההרוגים הראשונים היו לקדושים, ומצעד האבל ביום חמישי שעבר איים לשחזר את המהפכה של 1979, שהחלה אף היא במצעדי אבל. במקביל, פרצה מלחמת תעמולה באתרי האינטרנט של בעלי העוצמה המרכזיים במשטר. בעוד אתרי הרפורמיסטים נוקטים קו זהיר יחסית, שפכו אתרי האינטרנט המקורבים לרפסנג'אני אש וגופרית על השלטונות ועל חמינאי בראשם. בנאום נחוש שלשום הציג המנהיג העליון ליריביו את הברירות העומדות בפניהם. אופציה א': "כולם היו בני", או במילים אחרות: שובו הביתה ללא נקמה, אך קבלו את תוצאת הבחירות שקבעתי אנוכי. אופציה ב': אם תמשיכו בהפגנות "הלא חוקיות", דמכם בראשכם. בשבת בבוקר ניתן היה לחוש בבהלה בקרב יריבי המנהיג. פסקו ההתקפות עליו, ובהדרגה צצו סיפורים על מעשי אלימות מצד המפגינים ודיווחים מרושעים של כתבי חוץ. בינתיים, נחסמה תנועת כתבי החוץ וכוחות משטרה גדולים נפרשו בשטח. נדמה היה כי חמינאי הצליח לאחות את הקרע בתוך השלטון. אלא שבשעות אחר הצהרים אלפים - כבר לא מיליונים - העזו לצאת לרחובות ולהתעמת עם המשטרה. מוסאווי עוד מתעקש על ביטול הבחירות ומוכן להקריב עצמו, אך הרושם שמתקבל הוא כי האשמי רפסנג'אני הגיע להבנה עם המנהיג, וכי יש כרגע איחוי חלקי של הבקע בשלטון - מה שמפנה את משאבי המשטר להסתערות רבתי על האוכלוסייה העירונית. הכותב הוא מומחה לענייני איראן בחוג לתולדות האיסלאם ולימודי המזרח התיכון וחוקר בכיר במכון טרומן באוניברסיטה העברית
