המזרח התיכון

"לחמה קרה - זהו המפתח להבנת המזרח התיכון של המאה ה-21". כך כותבים יגאל כרמון ושלושה מעמיתיו במכון לחקר תקשורת המזרח התיכון (ממר"י), במחקר שראה אור לאחרונה, "מלחמה קרה אזורית בהסלמה".

שורשיה של המלחמה הקרה הנוכחית במהפכה האיראנית ב-1979, כאשר אייתוללה חומייני תפס את השלטון בטהרן. שאיפתו הגדולה היתה להפיל משטרים במדינות נוספות באזור כדי להחיל בהן את האיסלאם המהפכני על פי נוסחתו. שאיפות אלו דעכו עם מותו של חומייני ב-1989 אך קמו לתחייה בשאגות רמות עם תחילת נשיאותו של אחמדינג'אד ב-2005, בצירוף בנייתו של נשק להשמדה המונית, טרור מתפשט, מעורבות בעיראק וטענת איראן לריבונות בבחריין.

כרגע עדיין מתנהלות הפגנות בטהרן לאחר ניצחונו של אחמדינג'אד בבחירות והטענות לזיופים. אם אחמדינג'אד ישרוד את המשבר הנוכחי, הדבר יעצים את העימות במזרח התיכון ויכניס אותנו לעידן המלחמה הקרה באזור.

לפי מילון מרים-וובסטר, "מלחמה קרה" היא "עימות הנובע מהבדלים אידיאולוגיים. מלחמה המנוהלת שלא באמצעות פעילות צבאית גלויה ומתמשכת, ובדרך כלל ללא ניתוק יחסים דיפלומטיים". שימו לב לשלושת המרכיבים בהגדרה זו: הבדלים אידיאולוגיים, היעדר לחימה ממשית והימנעות מניתוק יחסים דיפלומטיים.

הדוגמה הקלאסית למלחמה קרה היתה, כמובן, זו ששררה בין ארה"ב לבריה"מ בין השנים 1991-1945; התמודדות ממושכת שהתפרסה על פני כדור הארץ כולו. ראוי לציין דוגמה נוספת: "המלחמה הקרה הערבית" שהתרחשה בין השנים 1970-1958 והיתה ממושכת פחות ומצומצמת יותר. במקרה זה, ג'מאל עבד אל-נאצר, מהפכן מצרי, ביקש לזעזע את האזור, והסעודים, יחד עם מדינות נוספות, פעלו לשמר את הסטטוס קוו. עימות זה הגיע לשיאו במלחמת תימן בין השנים 1970-1962, מלחמה אכזרית שנסתיימה רק בעקבות מותו של נאצר.

כיום קיים פילוג אזורי המכונה אצלי "המלחמה הקרה המזרח תיכונית", ועל פיו ניתן להסביר את העימות בין שני גושים. הגוש המהפכני ובעלי בריתו כולל את איראן שמנהיגה את סוריה, קטאר, עומאן ושני ארגונים, חיזבאללה וחמאס. טורקיה משמשת להם כוח עזר חשוב. עיראק צופה מן הצד. באופן פרדוקסלי, כמה ממדינות אלה אינן מהפכניות כלל ועיקר.

ממול ניצב הגוש למען הסטטוס קוו: סעודיה היא (שוב) המנהיגה ועימה מצרים, ירדן, לבנון, תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו ורוב המדינות דוברות הערבית, יחד עם פתח. ישראל משמשת להן כוח עזר למחצה. מצרים, שעמדה בעבר בראש גוש משלה, מנהיגה את הגוש הזה יחד עם סעודיה, מה שמעיד על הכרסום בהשפעתה של מצרים ב-50 השנים האחרונות. ויש מדינות מסוימות, כמו לוב, שמעדיפות להישאר ניטרליות.

למלחמה הקרה במזרח התיכון ביטויים רבים. להלן ארבעה מהם. הראשון התבטא ב-2006, כשחיזבאללה נלחם בצה"ל. כמה מדינות ערב גינו את "המעשים הבלתי צפויים, הבלתי הולמים וחסרי האחריות" של חיזבאללה. בתגובה פורסם מאמר מערכת בעיתון איראני שקילל "קללת נצח את המופתים של חצר המלוכה הסעודית ואת פרעה המצרי". הביטוי השני התרחש, כשמרוקו הודיעה במארס השנה שהיא ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם טהרן בשל "התערבות בענייניה הפנימיים של הממלכה", קרי מאמצים איראניים להעביר סונים לגרסה השיעית של האיסלאם. והביטוי השלישי ניכר באפריל, כשמצרים עצרה סוכני חיזבאללה והאשימה אותם בפעילות חתרנית. בעקבות כך, חסן נסראללה, אישר שמנהיג הרשת עבד בשירותו.

הביטוי האחרון קשור לכך שהקשרים ההדוקים בין ישראל לטורקיה עלו על שרטון. הממשלה באנקרה, איסלאמיסטית במוצהר, מתנגדת למדיניותה של ישראל, מזמינה את אויביה לאנקרה, מסייעת בהעברת נשק איראני לחיזבאללה ומבודדת את הצבא הטורקי באמצעות אידיאולוגיה אנטי ציונית.

מלחמה קרה זו - המנתבת יצרים מן העימות הערבי-ישראלי לאפיקים אחרים - לא מפחיתה את המתח באזור. על אף היחסים הארסיים בין פתח לחמאס, הם לעולם יתלכדו כדי לפגוע בישראל ואילו וושינגטון לא תמצא תמיכה ממשית בגוש הסעודי ביחס לאיראן. בסופו של דבר, מדינות מוסלמיות נמנעות מלעשות יד אחת עם לא מוסלמים נגד מוסלמים אחרים.

המלחמה הקרה המזרח תיכונית מעצימה את נקודות החיכוך באזור שהיה חסר יציבות בלאו הכי.

הכותב הוא מנהל "הפורום למזרח התיכון" באוניברסיטת סטנפורד

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו