התמונה שלא הגיעה למספיק אנשים בעולם

נוכח הפיגוע המזוויע בערב שבת ביישוב חלמיש, נדמה כי דבר לא השתנה בהתנהלות המרצחים הערבים במהלך 130 השנים האחרונות. פרעות תרפ"א, מאורעות תרפ"ט, הפוגרומים של 1936, רציחות של פדאיון, הטרור של אש"ף, פיצוצי האוטובוסים של חמאס ושאר רציחות שבין גלי הפיגועים. רק התאריכים התחלפו, אבל האכזריות הרצחנית, תאוות המוות והרצון המטורף לפגוע בכל יהודי - נשארו כפי שהיו. בכל פעם נדמה שחיות האדם הניצבות מולנו מגיעות לשפל מוסרי שאין נמוך ממנו, ואז מתרחש הפיגוע הבא ומתברר שאין גבול לברבריות. לפעמים, תהליכים היסטוריים בני עשרות שנים מתמצים בתמונה אחת ששווה אלף מילים. מי שצפה בצילום זירת הפיגוע ונחרד ממראה רצפה מכוסה בדם, דם קורבנות יהודים תמימים, לא זקוק להסברי פרשנים ולמלל האינסופי כדי להבחין בין רע לטוב במציאות המזרח־תיכונית. אילו מיליוני אירופאים ואמריקנים היו רואים את תמונת המטבח של המשפחה שנשחטה בחלמיש, גם הם היו חשים את מה שחש כל ישראלי. אך ראו איזה פלא - הם כלל לא נחשפו לתמונה הזאת.

הרצח בחלמיש הועלם בתקשורת העולמית, בדיוק כפי שקרה בפיגועים מחרידים קודמים שמזעזעים כל נפש אדם. כך, למשל, רשת התקשורת EURONEWS, ששידוריה מופצים ברחבי היבשת בשלל שפות, פרסמה דיווח כללי על אירועי יום שישי ובחרה לתת לו כותרת הזויה לגמרי - "6 הרוגים באלימות בעקבות אמצעי הביטחון החדשים של ישראל". זו דוגמה מצוינת לבגידה ביושרה העיתונאית במסווה של איזון וניטרליות כביכול. עורך EURONEWS כל כך השתדל להיראות "אובייקטיבי", שהחליט לערבב יחד רוצחים ונרצחים, מתפרעים ערבים ומשפחה יהודית שנשחטה בביתה ליד שולחן השבת. התוצאה היתה כותרת נטולת כל ערך חדשותי ועיתונאי, שמעלימה מציאות. הרי הקורא שנתקל בה לא היה יכול להסיק ממנה מה התרחש. וזאת, כנראה, המטרה.

אין זה מקרה שהרצח בחלמיש לא הובלט בתקשורת העולמית המובילה. אילו משהו דומה היה מתרחש בצרפת, בריטניה או ארה"ב, כותרות ראשיות היו זועקות את זעקת הקורבנות. אך כשקורבנות הטרור ישראלים, הסיפור מובלע ומוצג כחלק מ"אלימות" בלתי מזוהה. זו תופעה שאינה חדשה. הרצון של חלקים גדולים במדיה המערבית להימנע משיפוטיות, לא לנקוט עמדה מוסרית ולעיתים אף להכריז שאין הבחנה מוסרית בין טוב לרע, בין המחבלים לקורבנותיהם, מביא לסירוס החדשות ולעיוות גמור בתיאור המציאות.

סיקור שקרי שכזה מוסיף חטא על פשע. משפחה ישראלית מחלמיש כאילו נרצחה פעמיים: פעם אחת על ידי רוצח בן בליעל שהוסת והוכוון למעשה באמצעות המנגנונים הרצחניים של אש"ף, חמאס ודומיהם, ופעם שנייה על ידי התקשורת העולמית, ששללה ממנה את הזכות הבסיסית לאמת.