אי אפשר להקל ראש בחציית הקו מצידו של נתניהו: כמוה, כדברי הביטוי "חציית הרוביקון". בכך שאמר את המילה "מדינה", הוא ביצע שינוי מהותי מאוד. מעתה יהיה הרבה יותר קשה לימין. חלק ניכר מתומכיו של נתניהו ומאנשי הליכוד נותרו כעת כשליבם קרוע. נתניהו הרבה יותר רגיש לכאבם ממה שנראה. הוא היה חייב ללוות את חציית הקו הזו בשורה של תנאים, בעיקר ביטחוניים: זה מה שמדבר אל רוב הישראלים. התוצאה הפוליטית היא שתהיה מרירות בימין, אבל לא ישרפו את המועדון. המהלך של נתניהו העביר את הכדור אל חצי המגרש של אובאמה: אם הממשל האמריקני רוצה לקבל משהו, הוא נדרש כעת להציג בפני ישראל התחייבויות ברורות ובעלות משמעות מעשית לכך שההסדר המוצע לא יאפשר את מה שקרה אחרי ההתנתקות. במקום שנתניהו יעמוד בפינה, כעת צריך אובאמה להראות למה הוא מסוגל. לכל הפחות, למה הוא מסוגל להתחייב. לא לחינם דיבר אמש נתניהו במרכז על שם בגין-סאדאת, והזכיר את שניהם בנאומו הן בתחילה והן בסוף: כי בסופו של דבר, מה שהציע נתניהו לפלשתינים זה שדרוג מסוים של תוכנית האוטונומיה שהציע בגין לפלשתינים. התוספת העיקרית של נתניהו היתה שאנחנו מוכנים לקרוא לזה מדינה. במשפט הבינלאומי מקובל שההגדרה של ריבונות היא היכולת של מדינה לנהל את ענייני הפנים והחוץ שלה ללא תלות במדינה אחרת, לשלוט בלעדית בשטח המדינה ולאכוף את ריבונותה באמצעות כוח בלעדי. נתניהו מציע לפלשתינים מדינה, אבל מינוס: כוח מוגבל מאוד, בלי ניהול ענייני החוץ על פי רצונם (הם לא יוכלו, למשל, לכרות בריתות צבאיות), בלי ריבונות באוויר, וגם על הקרקע - חלקית בלבד. מה נשאר? דגל, המנון, סמלים, וגם המרכיב המקובל הנוסף של ריבונות - אכיפת החוק. זה אכן בהחלט יותר מסמכויות של עיריות. מנקודת המבט הזו, נתניהו הרוויח: את כל אלה יוכלו הפלשתינים לקבל בלי שישראל תיתן תמורה משמעותית בתחום ההתנחלויות. ההתחייבות היחידה שנתן נתניהו היתה להימנע מהקמת יישובים חדשים. מאידך, כדי לקבל את האוטונומיה-מדינה הזו, הפלשתינים נדרשים לבצע צעד שכיום אפילו המתונים ביותר מסרבים לעשות: הכרה בישראל כמדינה יהודית וויתור ברור על "זכות השיבה".
היה קשה לחצות את הרוביקון
מערכת היום
מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
