מתקפת הירי על מוזיאון השואה בוושינגטון מהווה תזכורת מצמררת לעובדה, שבה בשעה שהנשיא אובאמה פורש חזון של פיוס והשלמה בין דתות, עמים ותרבויות, ממשיכים לבעבע ולחלחל במחשכים בבירה האמריקנית עצמה זרמים של שנאה, גזענות ודעות קדומות. כל אותן תופעות חשוכות עולות מעת לעת אל פני השטח בהבזק של אלימות רצחנית. בשלב זה, אין לדעת אם היה זה הביקור הנשיאותי בבוכנוואלד שדחף את היורה, ג'יימס ואן ברון, שמאחוריו היסטוריה עמוקה של התבטאויות אנטישמיות קיצוניות ופעילות אלימה, לצאת למסע רצח והכחשת השואה במוזיאון השואה דווקא. מה שברור הוא שואן ברון הוא אחד מבין כ-25 אלף אמריקנים המהווים את הגרעין הקשה של התנועה הדוגלת בעליונות הגזע הלבן, שתחת דגלה פועלים לא פחות מ-300 ארגונים שונים. זוהי קואליציה רופפת אך מסוכנת בין קבוצות של ניאו-נאצים, גלוחי ראש ותומכי הקו קלוקס קלאן. כל אלו, בחסות התיקון הראשון לחוקה האמריקנית (המאפשר חופש ביטוי), מפיצים כתבי שטנה, מקיימים עצרות וכנסים ואף מפיקים משדרי רדיו וטלוויזיה - הגם שהם מפוזרים על פני היבשת כולה. מוקד עוצמתם של ארגונים אלה הוא בכיסי מצוקה כלכלית, בערות חשוכה וניכור חברתי בדרום ובמערב התיכון, דוגמת לואיזיאנה, ארקנסו, מיסיסיפי, טקסס ואינדיאנה, המהווים את היעד המרכזי עבורם לגיוס אוהדים ותומכים נוספים. אין זה מפתיע שמוזיאון השואה נבחר ליעד המתקפה אתמול. זאת, משום שהכחשת השואה מהווה נדבך מרכזי ברטוריקה של התנועה. ביטוי מרכזי לכך מהווה "המכון לבחינה היסטורית" שבקליפורניה, שנוסד על ידי מכחיש שואה ידוע לשמצה בשם וויליס קרטו, והמפיץ - במסווה של כתיבה אינטלקטואלית כביכול - את מסר השנאה והכחשת השואה. אתר האינטרנט של ואן ברון רווי במטבעות הלשון הנפוצים של התנועה, שבמרכזם וריאציות שונות של תיאוריית הקשר מבית היוצר הזכור לרע של הפרוטוקולים של זקני ציון. לא נותר אלא להיווכח אם האירוע אתמול במוזיאון השואה הוא אקט אנטישמי בודד או בניצניו של פרק חדש בתולדותיה של הגזענות בארה"ב, שהרימה את ראשה המכוער עם כניסתו של נשיא שאיננו לבן, לבית הלבן.
