הזרם הפרו-מערבי, "מחנה ה-14 במארס", ניצח שלשום את "מחנה ה-8 במארס" הפרו-איראני-סורי בבחירות בלבנון. חיזבאללה קיבל את ההפסד, לא נרשמו מהומות, והעולם הלך לישון שמח וטוב לב. תוצאות הבחירות תאמו כמו כפפה ליד לנאום הנשיא אובאמה בקהיר. מזרח תיכון חדש, כבר אמרנו- אבל אתמול הנחית אותנו חיזבאללה חזרה לקרקע: מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, בירך את העם הלבנוני, שיבח את ההמונים ואת הדמוקרטיה, אך לא שכח להזכיר כי ארגונו לא יתפרק מנשקו, כיאה למפלגה דמוקרטית. נסראללה גם שיבח את המנצחים שהוציאו לטענתו כסף רב כדי לקנות קולות. ככה זה כשסעודיה עשירה יותר מאיראן. נשיא ארה"ב, משרד החוץ הצרפתי וכמובן נשיא מצרים, חוסני מובארק - אויבו החדש של נסראללה - שיבחו את התוצאות ואת הדמוקרטיה בלבנון. אלא שבלבנון כמו בלבנון, קצת קשה לדעת לאן יובילו התוצאות: שני המחנות ייכנסו למו"מ כשהנשיא סלימאן קורא לממשלת אחדות לאומית. ארגון חיזבאללה, שנהנה מזכות וטו בממשלה היוצאת, מסרב לוותר על הפריבילגיה שלו. המחנה המנצח, מצידו, יבקש לממש את הניצחון ולבטל את הזכות הזאת של חיזבאללה, כפי שהבטיח לבוחריו לפני הבחירות. השאלה הגדולה היא אם ביטול הפריבילגיה של חיזבאללה להחזיק ברשותו נשק אף הוא בסדר העדיפויות של מחנה ה-14 במארס, או שמא דווקא נושא זה פחות בוער. שאלה. חיזבאללה הפסיד, אבל בוודאי לא נעלם מהנוף הפוליטי בלבנון, ודווקא הפסדו יחייב אותו למצוא דרכים להרים את הראש. נסראללה הודה בהפסד אך גם טען כי ארגונו שימר את כוחו. אז למה שהרזיזטאנס (כוח ההתנגדות) הלבנוני פתאום יוותר- "נאום אחד לא יכול להביא לשינוי", הודה אובאמה לפני מסעו לקהיר. אין ספק שתוצאות הבחירות מעניקות לממשל האמריקני רוח גבית במזרח התיכון (ורק שלא תסחוף אותנו...). מה הפלא שאתמול בבירה הלבנונית העניקו רבים לאובאמה קרדיט לניצחון.
