לשלב הבא, בחשש

אוהדי הונבד התרכזו ליד מסך גדול שהותקן בערך 100 מטר מעבר לחומה שמאחורי לוח התוצאות, וניסו לתת לקבוצתם קצת ביתיות בחזיזים אדומים שנראו מתוך האיצטדיון לפני הפתיחה. אבל נכונה להם אכזבה נוספת כשבעשרים הדקות הראשונות הטלוויזיה הלאומית עדיין שידרה כדורמים. בדיעבד הכל היה לטובה, ומנהלי הטלוויזיה חסכו להם קריסה משפילה, כששחקניו של ברק בכר היו נחושים לא להסתבך.

זה נראה מקצועני לחלוטין. ג׳ון אוגו לקח בעלות מוחלטת על מרכזי השדה, וניווט את התנועה לאגף של טוני נוואקמה. שם חסרה המארחת את חברו של נוואקמה, פטריק איקנה־קינג ועל מחליפו ההונגרי בראת׳ בות׳ונד המשימה הייתה גדולה בשתי מידות.

אוגו היה חד לא רק במרכז, אחרי שבן שהר ביזבז בישול של נווקאמה בדקה ה־6 ומיכאל אוחנה פגע בקורה שש דקות אחר כך, הגיע הקשר הניגרי למקום במהירות להדביק את הכדור לרשת. עברו ארבע דקות ונוואקמה כבש את השער השני בכדור מסובב נפלא לפינה הרחוקה.

שאלתי במחצית את ויקו חדד, מאמן העבר של הפועל ב"ש, אם נווקאמה ואוגו הם צמד הזרים האיכותי בתולדות הליגה שלנו. חדד הוסיף אליהם את מיגל ויטור ואומר שהשלישיה הזו היא בעצם מועדון. זו לא רק יכולתם האישית, אלא הנטיה שלהם לפשט לחלוטין את המשחק עבור הכדורגלנים האחרים, ולדאוג לחדר הלבשה שמח.

ולכן, אם להיות ביקורתי, הכדורגלנים הישראלים לא נקיים מהנטייה לסבך דברים כשהם לוקחים על עצמם החלטות. חזיז נוסף במשחק השני הקדיר את האוויר והמשחק התאזן באחת. בן שהר פרק את הכתף, ב"ש נראתה פתאום כמו קבוצה מודאגת יותר, וגם ההונגרים מצאו מיס מץ׳ - בן ביטון מול דוידה לנזפאמה, שאחרי כמה החמצות וקורה, נלחץ והכשיל את האיטלקי שצימק מהנקודה הלבנה. ב"ש ממשיכה לשלב הבא, לא נקייה מדאגות.