לפני שניתנה לנו תורה עמדנו כולנו, בערבות הדדית ובאחדות, מול הר סיני. האחדות הזאת היתה אחד הצעדים הרוחניים הגדולים ביותר שלנו כעם, מדרגה שבעלייתנו אותה היוותה מעלה הכרחית שבלעדיה לא יכולנו לקבל את התורה. צריך לזכור את הערבות ההדדית הזאת יום יום, את הנתינה והחסד העומדים בבסיס חג השבועות, את סיפור בועז ורות ואת המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו: התורה, שהיא תורת חיים. כיום גם לנו יש אפשרות לתת חיים. להיות ערבים לזולת. יש אפילו חוק שמאפשר לנו לעשות זאת בקלות: חוק השתלת איברים. זהו חוק חשוב. מטרותיו הן שתיים: מצד אחד לעודד תרומות איברים ומצד שני להילחם בסחר באיברים. המצב כיום הוא שכמה מאות חולים בישראל מחכים לתרומה וההיצע אינו עונה על הביקוש. מאות אנשים נוסעים מדי שנה לחו"ל כדי להציל את חייהם ולקנות איבר להשתלה. רבים נוסעים למקומות כמו סין, שם נעשה שימוש באיבריהם של מוצאים להורג בלי לקבל כל הסכמה מהנידון למוות או מבני משפחתו. בעצם, רק עשירים יכולים להרשות לעצמם מסע כזה וקניית איברים. חוק תרומת האיברים נלחם בסחר ומגדיר אותו כעבירה פלילית, אך העונש הוא רק למתווך. ההיגיון בתקנה זו הוא שמי שאומלל מספיק למכור איבר מגופו או מי שחייו תלויים מנגד - נענש מספיק; אך מי שגוזר קופון מהסבל של שניהם דינו עד שלוש שנות מאסר. כמו כן מותר לייבא איבר אך ורק ממדינות שתרומת האיבר נעשית בהן לפי החוק, ובלבד שהחוק דומה ברוחו לרוח החוק הישראלי האוסר על סחר באיברים. החוק נועד לעודד תרומות, מהחיים ומהמתים. הוא עושה זאת בכמה דרכים: עידוד לחתום על כרטיס "אדי", תמורה למי שחותם, וקדימות לחותם ולמשפחתו בתרומות איברים אם יזדקקו לכך. לתרומות מן החי נקבעה חבילת סיוע ומיגון בריאותית. אך החוק לא עומד לבדו. משתלבת בו ההגדרה הרואה גם מוות מוחי כמוות (ולא רק הפסקה מוחלטת של פעולת הלב) והקריטריונים הנדרשים לקביעת מוות מוחי. הצורך בהגדרה זו נובע מהעובדה שאי אפשר לקחת לב, כבד או ריאה ממי שחלפו יותר מכמה דקות מרגע שפסק ליבו לפעום. איברים כמו לב או כבד נפגעים בתוך דקות ספורות כשלא זורם אליהם דם. איברים אחרים, כמו כליה, עור או קרנית, ניתן לקצור לצורכי השתלה גם שעות לאחר המוות, ובלבד שהגופה נשמרה בקירור. אולם גם לאחר החקיקה נדרשת הסכמתם של הרבנים החשובים; רק בהסכמתם יוכלו הנוהים אחריהם לתרום איברים גם במצב של מוות מוחי ולהציל חיים. למרבה הצער, לאחרונה התבשרנו שהרב עמר והרב עובדיה יוסף חזרו בהם מתמיכתם. בפועל הסתייגותם גורמת לכך שצאן מרעיתם, אם יידרש לכך, ייאלץ להשיג איברים בסין, שם מוציאים אנשים להורג וסוחרים בגופם של הנידונים כדי לספק איבר חיוני. כל זאת כדי לא לאשר שמוות מוחי הוא מוות, גם לאחר שהוכח מעבר לכל ספק שהאדם אינו מסוגל לנשום עצמונית ושמוחו נפגע באופן בלתי הפיך ללא יכולת תפקוד. על רקע חג השבועות אולי כדי להזכיר כי כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. זאת ועוד: בשבוע שעבר התפטר יו"ר המרכז הלאומי להשתלות, פרופ' גבריאל גורמן, מתפקידו. עדיין לא מונה לו מחליף. אם לא יקום לו מחליף ראוי שידחף ליישום החוק ותקנותיו בהרחבה, ואם לא יהיה הד חיובי לחוק בציבור הדתי והחרדי, לא תהיה לחוק משמעות במציאות. לכן, ערב חג השבועות, הוא חג מתן תורה, בואו נתיר לעצמנו לחזור לאותו מעמד שמסמל "איש אחד בלב אחד", ערבות הדדית ונתינה.
