לקראת ביקורו של ברק אובאמה בקהיר והנאום ה"היסטורי" שהוא אמור לשאת שם ב-4 ביוני אל העולם הערבי והאיסלאמי, אמרה שגרירת ארה"ב בקהיר, מרגרט סקופי, שקהיר נבחרה בשל התפקיד החשוב שמצרים ממלאה באזור ומלחמתה בטרור. לדבריה, אובאמה רוצה לפתוח דף חדש בספר ההיסטוריה, דף נקי ואופטימי יותר מבעבר. היא גם ציינה שאובאמה יודיע בבירור על דבקותו בפתרון "שתי המדינות לשני העמים". אינטלקטואלים מצריים שותפים לתקווה האמריקנית, ורואים בבחירת אובאמה בקהיר מחווה חשובה למדינה הערבית המרכזית, שבה חיים מוסלמים מסורתיים יחד עם שכבה מודרנית ומשכילה, בעלת אוריינטציה מערבית. לעומתם, סגן ראש "האחים המוסלמים" במצרים, מחמד חביב, בטוח שנאום אובאמה נועד לבסס את התוכנית האמריקנית התומכת בישראל, באמצעות עידוד המדינות המתונות להיכנע לתכתיב האמריקני. הוא לא מסכים להתערבות אמריקנית "בעניינים הפנימיים", כלומר, אם בכוונת אובאמה לשבח מדינות המדכאות את האיסלאם, אזי הנאום עלול דווקא להגביר את השנאה לאמריקה בקרב המוסלמים. אלא ששלושה ימים אחרי הנאום צפויה להתרחש במזה"ת רעידת אדמה פוליטית שתדחק אותו לפינה חשוכה: בבחירות לפרלמנט הלבנוני עלול חיזבאללה להפוך את שליטתו בארץ הארזים משליטה בפועל, בזכות הנשק והכסף האיראני, לשליטה בעלת לגיטימציה חוקית, אם יצליח להכניס לפרלמנט רוב של תומכים. אז יתעורר העולם, ואובאמה בכלל זה, למצוא מדינה שהיתה בעבר דמוקרטית והפכה למדינת אייתוללה נסראללה בחסות איראן. עשרה ימים אחרי הנאום יחגגו מנהיגי חמאס שנתיים לייסוד מדינתם ברצועת עזה, והאיראנים, הוא יודע, מכינים לו פצצה ממילא. נאום אובאמה, חיובי ככל שיהיה, יישכח וייקבר מהר מאוד תחת המציאות המרה של המזה"ת הישן כל כך. הכותב הוא חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן
