ההגינות מחייבת לזכור שבנימין נתניהו החליט, כנראה, שעליו להתרכז בבעיה הקיומית של מדינת ישראל - הפצצה האיראנית. לצורך זה הכריז נתניהו, עוד לפני הבחירות, כי יעשה כל מאמץ להרכיב ממשלת אחדות. בעת משבר, ראוי שהעם יידע שממשלתו מביאה בחשבון שיקולים שונים והיא כוללת בעלי ניסיון ביטחוני כמו אהוד ברק ואחרים. יש יתרונות באחדות. לא מזיק שגורמים זרים, ידידים ואויבים, יידעו שראש הממשלה זוכה לגיבוי בהחלטות גורליות מחלק נכבד של העם. אבל בתנאים הקיימים בפוליטיקה הישראלית נאלץ נתניהו לשלם מחיר כדי להרכיב קואליציה רחבה יחסית, וגם כדי להעביר תקציב. אהוד ברק, עופר עיני ושאר השותפים ידעו עד כמה הוא רוצה אותם בקואליציה. לא היה כל מעצור לדרישות שלהם. ברק ועיני ידעו כי דרישתם לפרוץ את התקציב נועדה לרצות קבוצות עובדים חזקות הסוחטות הטבות בהתנהגות אלימה, שאיננה מתחשבת בעובדים חלשים יותר (כמו בשביתת הנמלים). הפריצה הזו תעלה בעתיד כחמישה מיליארד שקלים מדי שנה בשנה, בריבית. זהו סכום עתק שנאלץ לקצץ מהוצאות רווחה, מהחינוך, וכן, גם מהביטחון. לכן כרגע כולם הפסידו במאבק על התקציב. הציבור נאלץ לשלם מחיר כלכלי, נתניהו ושטייניץ שילמו מחיר פוליטי, ורק ההסתדרות קיבלה הרבה ושילמה מעט. מישהו מאמין כי דווקא אחרי שההסתדרות זכתה ל"הישגים" היא תסייע לרפורמות בנמלים, במינהל המקרקעין, בחינוך ובמים, כפי שהבטיחה- ברק נאלץ לתמוך בכל דרישותיו של עופר עיני כדי לשמור על מעמדו הרעוע בעבודה ולשרוד בממשלה. עיני התנהג, בניגוד לתקוות, כעוד בוס של איגודי עובדים מונופוליסטיים. הוא הצליח לקבל עבורם מיליארדים על חשבון השכבות מעוטות היכולת שעליהן ההסתדרות שלו מתיימרת להגן. אפשר להיווכח גם בפיחות במעמדו של אגף התקציבים באוצר; באגף לא השכילו לחרוג מהקיבעון בדבר הצורך לשמר את מסגרת ההוצאות הממשלתית והוסיפו גזירות על הציבור במקום לדרוש קיצוץ בבזבוזי הממשלה. גם עזות המצח של כמה אוליגרכים שדחו תיקונים חיוניים להצלת בנק עקב התנהלותם חסרת האחריות וההפסדים הענקיים שהם גרמו - מעידה על בעיה. הם השתלחו באיש שהציל אותם ממפולת, באחד ממשרתי הציבור הנאמנים ביותר, בנגיד בנק ישראל, בטענות המאשימות אותו במקרתיזם. וזאת, אגב, קריאה ל"מתינות" ול"שיקול דעת". אך עדיין אפשר לנקוט יוזמות שיאפשרו למשק לשרוד את המשבר. נתניהו יכול למצוא דרך להוריד שוב מיסים (כתנאי לצמיחה) ולעשות את מה שהוא מצטיין בו - רפורמות כלכליות בעזרת שר האוצר שלו, הזקוק גם הוא להישגים. על הרפורמות לחסל כמה מהמונופולים הגוזלים מהצרכן מס של קרוב ל-35 אחוזים מהכנסותיו, על ידי גביית מחירים מופקעים על כמעט כל מוצרי הצריכה. הרפורמות יביאו לירידה במחירים, כפי שקרה בתחום הטלפונים אחרי שנפתח לתחרות, ולו חלקית. ירידת מחירים פירושה עלייה בכוח הקנייה, בייחוד של השכבות מעוטות ההכנסה, שחלק גדול יותר מהכנסתן מוקדש לצריכה. היא יכולה להוציא רבים ממעגל העוני ולחסוך מיליארדים בתשלומים לנזקקים. יש להסתכל קדימה ולהזניק את הכלכלה.
