ליברפולי מתלבט

26 במאי 1989 היה היום השחור ביותר בחיי כאוהד כדורגל בכלל וכאוהד ליברפול בפרט. באותו יום, אני זוכר, ישבתי בביתי בפאריס וכתב ישראלי בלונדון, ישראל רוזנבלט, דיווח לי על המשחק מאחר שעדיין לא היה לנו אינטרנט והרדיו לא הצליח לקלוט את השידור.

רוזנבלט דיווח לי בשידור ישיר והייתי משוכנע שהוא מתלוצץ כשסיפר לי כי מייקל תומאס, בזמן פציעות, כבש את ה-2:0 שהעניק לארסנל את התואר ושלח אותי לארון לחפש שני כדורי ואליום. בעקבות אותו משחק נדרשו לי חודשים כדי להתפייס עם הכדור העגול.

מאז אני מתקשה לאהוד את ארסנל. יש לי אמנם הערכה רבה לקבוצה האנגלית הצרפתית ביותר, אבל אני עדיין מרגיש כי עונת 89' היתה רק אתמול.

אבל הערב, עם כל הכבוד, אני מוכן לשכוח את אותו יום אומלל, בעיקר כי ארסנל משחקת נגד הקבוצה שאני הכי אוהב לראות מפסידה - מנצ'סטר יונייטד. הקבוצה של פרגוסון מועמדת להשוות את מספר האליפויות הרב ביותר שבו מחזיקה כעת ליברפול (18), אז לראות אותם בנוסף מתקרבים לחמישה תוארי אליפות אירופה שלנו? לא בא בחשבון.

בכלל, גביע אירופה הוא הטריטוריה שלנו, והאנגליות מסתובבות לנו יותר מדי בין הרגליים, כמו נוטינגהאם פורסט בזמנו בשנות ה-70 בעידן המנג'ר האגדי קלאף.

בכל מקרה, הערב אני, למרות הכל, עם התותחנים מלונדון. בכלל, סלחנים אנחנו באנפילד. נזכיר כי שנתיים אחרי אותה סטירה החתמנו את אותו מייקל תומאס. חברים אומרים לי כי עדיף ניצחון של מנצ'סטר הערב על ארסנל כדי שהתותחנים ינקמו בהם בליגה, מה שיעזור לנו בליברפול במירוץ לאליפות, אבל אני לא קונה את זה. רוצה לראות את מנצ'סטר מפסידה. תמיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו