הטרגדיה של משפחת שלחוב - זיכוים של אלה שהועמדו לדין בגין רצח בתם שקד - אינה רק הטרגדיה של משפחת שלחוב. זוהי הטרגדיה של כולנו. זוהי טרגדיה משום שהיא חושפת בפנינו את חולשת מערכת אכיפת החוק בישראל. במקרה של רצח שקד שלחוב אין ספק כי אכן בוצע מעשה רצח. הפשע לא בוצע במחשכים, כי אם בראש חוצות. ואולם המשטרה נכשלה בגיוס מסכת הראיות הנדרשת כדי להביא להרשעת החשודים. אין כוונתי לקבוע או לרמוז שאלה שזוכו מחמת הספק הם שביצעו את המעשה; אך מדובר בתיק שבו היה על המשטרה לגייס מספיק חומר ראייתי כדי שאלה שהחליטה להעמיד לדין אכן יורשעו. עבירת רצח היא עדיין העבירה החמורה ביותר בקוד הפלילי, והמשטרה חייבת להעניק לתפיסתם של רוצחים ולהרשעתם עדיפות עליונה. בחקירת עבירת רצח המשטרה אינה יכולה לטעון שלא היה לה כוח אדם מספיק. לא רק הכשל של המשטרה זועק לשמים. לצידו זועק גם כשלן של הפרקליטות ושל מערכת בתי המשפט. אסור בשום פנים ואופן להסכים לכך שמשפט באשמת רצח יימשך חמש שנים וחצי! אסור לפרקליטות להרשות זאת. עליה לעמוד על המשמר ולהשגיח שלא יתרחשו פיגורים כתוצאה מעיכובים בבית המשפט, ולהפך - על בית המשפט לדאוג לכך שלא יתרחשו עיכובים כתוצאה מעבודת הפרקליטות. גם הפרקליטות וגם בית המשפט אחראים במשותף לכך שמשפט באשמת ברצח לא יימשך יותר משנה אחת מהיום שבו הוגש כתב האישום. לצערי, ישנה איזו אטימות במערכות האלה כלפי משפחות הקורבנות. לומר להוריה של הנערה שקד ז"ל, ועוד לאחר חמש שנים וחצי, כי אלה שהועמדו לדין בגין רצח בתם לא ביצעו את הרצח - זהו מעשה של אטימות המעיד על כישלון זועק בניהול המשפט האמור לעיל. כעת, לאחר שבוזבזו חמש שנים וחצי, המשטרה צריכה לחפש ראיות חדשות; בין אם כדי לאתר חשודים נוספים ובין אם כדי לחזור ולהעמיד לדין את אותם אלה שזוכו מחמת הספק. אלא שהעמדתם לדין של האחרונים היא בעייתית ביותר מבחינה משפטית, שכן לרוב מקובל העיקרון שאין מעמידים אדם לדין פעמיים בגין אותה עבירה. מניסיוני בתקופת כהונתי כיו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אוכל להעיד על מקרים מזעזעים של אטימות שהתבטאו בזלזול ברגשותיהן של משפחות הקורבנות. כך, למשל, בשנת 1985, לאחר התאונה המחרידה בצומת הבונים שבה נקטלו במפגש הרכבת עם שביל העפר 19 נערים ונערות מפתח תקווה, התעקשה הפרקליטות כי אותה פרקליטה שהגיעה למסקנה שאין מקום להעמיד את נהג הרכבת לדין תהיה זו שתגיש את התביעה נגד נהג הרכבת. ובחזרה לענייננו. אין שום הסבר קביל מדוע משפט רצח צריך להתנהל חמש שנים וחצי. מדובר בכשל מערכתי חמור. אם יש עניין אשר נשיאת בית המשפט העליון ושר המשפטים צריכים להידרש לו ובדחיפות, זוהי חקירה יסודית שתבדוק מדוע משפט זה ארך תקופה כה ארוכה ומה צריך לעשות על מנת שמשפטים פליליים חמורים, ובעיקר משפטי רצח, לא יימשכו יותר משנה אחת. אנו זכאים לקבל שירותים טובים ואחראיים מהמשטרה, מהפרקליטות וממערכת בתי המשפט.
