לתוכנית הכלכלית של הממשלה יש סיכויים רבים, אך גם בעיות העלולות לחבל בהצלחתה. הבעיות נובעות בחלקן מכושר הביצוע ומהמבנה המונופוליסטי השולט במשק. זהו מבנה של אינטרסים חזקים של אוליגרכים, בנקים, ארגוני עובדים מונופוליסטיים וביורוקרטיה. אלה יילחמו בעקשנות נגד כל רפורמה. אם לא ינוטרלו, הם ימנעו או יעוותו את ביצועה של התוכנית החיונית לשרידות המשק ולחיזוקו. ניסיון העבר מלמד שחרף הישגיו של נתניהו כשר אוצר, הצליחו יריביו למנוע ממנו הצלחה מלאה. התקשורת צבעה אותו, בניגוד מוחלט לאמת, כמי שסיכן את חיסכון הציבור והזיק לחלשים כדי לסייע לעשירים (שאת המונופול הבנקאי שלהם הוא שבר); הרפורמות בנמלים ובשוק ההון הופסקו באמצע; הבנקים מנסים עדיין להרוס את רפורמת בכר ולמסמס את הגבולות בין בנקאות לביטוח, גבולות החיוניים - כפי שלמדנו מההתמוטטויות בארה"ב - כדי למנוע קטסטרופות. כרגע, כידוע, המשבר העולמי עדיין מאיים. הניסיונות של ממשלת ארה"ב לרסנו עדיין לא הועילו. הוא עלול להחמיר בכל רגע, באופן ובמועד שאין לצפותם. רק משק חזק יוכל לעמוד בו. המשק הישראלי איננו כזה. אך המשבר איננו רק סכנה, הוא גם הזדמנות לשינוי מבני במשק, לייעולו ולחיזוקו. המערכת הפיננסית הישראלית עדיין חסרת תחרות, בייחוד בתחום הבנקים. הרחבת האשראי למשק נחוצה, אך ספק אם צעדי הממשלה יועילו כשהבנקאים חוששים, בצדק, לאי פירעון בזמן של חובות ענק של האוליגרכים ולהלימות הון שלהם. רק התייעלות רבתי יכולה להציל את הבנקים אבל הבנקאים, איגוד עובדי הבנקים והפיקוח עליהם מתנגדים לתחרות במערכת הבנקאות כדרך יחידה להבטיח את יציבותה. המשבר הוא הזדמנות להתנות כל סיוע לבנקים בהסכמתם להשלים את רפורמת בכר, בייחוד בפרשת העמלות וההפרדה החיונית בין תחומי שוק ההון. אבטלה היא סכנה נוספת. למזלנו, עופר עיני הוא איש נבון ומעשי. הוא לא יוכל להגן על ציבור העובדים ללא עזרה מאסיבית מהממשלה. בתמורה יוכל לסייע בחיסול מונופולים ועיוותים בשוק העבודה, בייחוד בשירות הציבורי. אמנם עובדי המונופולים האלה שולטים בהסתדרות, אך עיני חכם מספיק כדי לשכנע אותם שלא ניתן, בייחוד בעת משבר, לשמר מבנה מעוות בלי שהם עצמם ישלמו מחיר יקר בתעסוקה ובשכר. אי אפשר לממש "צדק חברתי" על ידי אפליה לרעה של עובדים חלשים, כמו באי מיסוי קרנות ההשתלמות. אשר לביורוקרטיה ולנזקיה, הכל כבר כתוב בספרו המאלף של ירון זליכה "הגווארדיה השחורה", המתאר את הבעיה ועומקה. ימים יגידו אם לשר האוצר יובל שטייניץ, איש נבון, מספיק ניסיון ועוצמה כדי להתמודד איתם. חלק נכבד בעיוות של השאיפה הציונית להביא לפרודוקטיביזציה של העם היהודי יש לזקוף לחובת אליטות שחונכו באוניברסיטאות השמאלניות. גם השידור הציבורי בישראל מזמין אליו, לרוב, פרשנים מוטי השקפה. כך קרה שביום פרסומה של התוכנית המגיב היחיד עליה ב"מהיום למחר" היה ד"ר יובל אלבשן, פעיל חברתי שאיננו כלכלן, ומי שהודה שהקומוניזם הוא משאת נפשו. זה קשור לכלכלה כי הממשלה לא תוכל להעביר רפורמות מקיפות ללא תמיכת הציבור. אולי יש להזכיר כי התקשורת הציבורית אמורה לספק לציבור אינפורמציה ודעות מאוזנות כדי לשפוט אם הרפורמות חיוניות. המשבר הכלכלי הוא, כאמור, גם הזדמנות, ולתוכנית הממשלה יש סיכויים להצלחה. אך אם הממשלה לא תשכיל לממש את ההזדמנות, ההיסטוריה תדון אותה לחובה.
