דרמה בעבודה - וסכנת פירוק למחנה הציוני

לפעמים נדמה שהסיבה היחידה שעוד נותרה לעיסוק האינטנסיבי בפריימריז במפלגת העבודה - הכותרות הגדולות, השידורים החיים והדרמה שמנסים ליצור כמעט יש מאין - היא אינרציה. לא בגלל משקלה הסגולי הנוכחי של מפלגת העבודה, אלא בגלל מה שהיתה בעבר. עשרות שנים הבחירות הפנימיות ב"מפלגה שהקימה את המדינה" היו, להוציא בחירות כלליות, האירוע המותח והמשפיע ביותר במערכת הפוליטית. אז אמנם תפארתה של מפלגת העבודה כבר מזמן מאחוריה, אבל דווקא עכשיו, בפריימריז 2017, נשמר משהו מהמתח שליווה את הבחירות לראשות המפלגה כל ימיה, שכן אין איש שיכול להמר מי יהיה זה שיעמוד על הבמה לשאת את נאום הניצחון.

אבי גבאי הצליח להפתיע את כולם בסיבוב הראשון, כשהעפיל לגמר תוך שהוא עוקף את היו"ר המכהן בוז'י הרצוג ומכה שוק על ירך את מי שניסה להשפיל אותו בעימותים המתוקשרים, אראל מרגלית, ששפך הון עתק על קמפיין שנוי במחלוקת. אם גבאי יהיה מי שיחצה את קו הגמר ראשון, תהיה זו מכה כואבת לבכירי עסקני המפלגה, מההסתדרות ועד קק"ל. מנגד, שלי יחימוביץ', שספגה מכה בבחירות להסתדרות, תוכל להחשיב את ניצחונו של גבאי כקאמבק של חייה.

המסרים שמצליח גבאי להעביר, כאילו משה כחלון פועל נגדו בכל הכוח, יאיר לפיד חושש מהרגע שיכבוש את ראשות המפלגה ונתניהו בכלל פועל עבור עמיר פרץ, יעמדו היום למבחן, לצד השאלה הגדולה - האם שאיפתם של חברי העבודה למועמד חדש ונוצץ תגבר על העובדה שאיש מהם כמעט אינו מכיר את האיש, אינו יודע בדיוק מה עמדותיו בנושאים חשובים, ובלי שום יכולת לדעת כיצד ינווט את הספינה השוקעת אם ייבחר.

מנגד, עומד מול גבאי מועמד ידוע ומוכר, שאמנם כשל בפעם הראשונה שנבחר, כשבחר להתמנות לשר הביטחון במקום האוצר (וגם בזה נכשל), אולם מאז עברו שנים רבות ומי יודע, אולי תיקן בינתיים את דרכיו. מנגנוני המפלגה המשומנים ביותר עובדים כעת עבור פרץ ופועלים לבחירתו המחודשת. בחירתו, אם תתרחש הערב, תיחשב טבעית יותר ודרמטית פחות. עם זאת, היא תביא לכמה תפניות דרמטיות, למשל החיבור שבין מפלגת העבודה לציפי לבני. קשה לראות את לבני נשארת בסיעה המשותפת כשפרץ בראשה, כך שייתכן שבקרוב המחנה הציוני תחדל מלהתקיים.