בליל הסדר אנו אמורים לחוות אישית את יציאת מצרים מפני שהמאבק לחירות הוא משימה העומדת בפני האדם בכל דור ודור. החירות תובענית. היא דורשת בחירה ואחריות. לכן רבים מבכרים על פניה שעבוד, בורות, שגרה, אי אחריות. לכן אנו מצווים על מאבק מתמיד למען החירות, על כל פניה, גם הכלכליים. רבים מעדיפים להישען על גוף שיעשה לנו את העבודה. רבים מטילים את כל יהבם על הממשלה. אבל בפועל מי שדואג למחסורנו, מי שמעניק לנו לחם, בשר וירקות; מי שרוקח לנו שוקולד ויינות; מי שמפעיל תחבורה ויוצר מערכת חינוך מצוינת (כמו למשל בארה"ב) היא כלכלת השוק. נכון, בימים אלה אנו למדים שגם כלכלת השוק, כמו כל עשייה אנושית, לוקה בבעיות, אפילו מסוכנות (גם אם הן נוצרו על ידי הממשלות ולא על ידי השוק). אבל מה לעשות. אין שיטה הטובה מבני האדם המרכיבים אותה. כל שיטה תבטא לא רק את הטוב היפה והמוצלח שיש באנושות אלא גם את הטיפשות, הרוע, רדיפת הבצע ואפילו הרצחנות המאפיינים אותה. על אף זאת, ב-300 השנים האחרונות, שנים שבהן היו גם מעשי טבח נוראים, התקדמה האנושות בקפיצה קוואנטית מרהיבה מקיום עלוב לעושר בל יתואר ולקידמה בכל פרמטר חשוב: מאריכות ימים ועד איכות החיים הכוללת טכנולוגיה, רפואה, שיפור מעמד האישה והילד. חופש הבחירה בתחומים אלה עולה כיום על כל מה שניתן לדמיין לפני 50 שנה, למשל. בניגוד למיתוס שרקם קרל מרקס, כלכלן גרוע אך תעמולן גאוני, הקפיטליזם איננו מערכת של ערכים או סדר מוסרי. ביסודו הוא אך ורק שיטה, כנראה היעילה ביותר, לייצור מוצרים ושירותים. לכן, בכותבו את "על עושר העמים", הטקסט המכונן של כלכלת השוק, הבהיר אדם סמית כי ללא מערכת מוסרית אפשר יהיה לנצל את החופש שכלכלת השוק מעניקה לא רק לטובה; גם לרעה. הוא הזהיר מפני יצרנים וסוחרים בעלי עניין, קבוצות מיעוט הנעזרות בכוח הפוליטי, צירוף של הון ושלטון, המסוגלים להתאגד ולנצל את מעמדם כדי לפגוע בצרכנים, המהווים את הרוב הדומם. אך על אף שכלכלת השוק איננה מערכת מוסרית, יש לה השלכות מוסריות אדירות. היכולת שהעניקה לבני אדם לייצר ביעילות יצרה את החופש מהמחסור אשר שיעבד את האנושות עד לאחרונה. אנו רואים את ההתפתחות המואצת של הברכה שהביאה כלכלת השוק גם בארצות שהיו נחשלות, כמו הודו וסין. אפילו יישום חלקי של כלכלת השוק גואל את תושביהן מרעב ומשעבוד. יתר על כן, הרווחה שכלכלת השוק מניבה, גם אם בהדרגה וגם אם לא בצורה מושלמת, בעצם מגבירה את שוויון ההזדמנויות ומקטינה בהדרגה את הפערים העצומים שהיו בין עשירים לעניים. אז כן, בחג הפסח יש לחגוג את היציאה מעבדות לחירות לא רק במובן המדיני, אלא גם במובן הכלכלי. חג הפסח מסמל את היציאה מהעבדות האנושית העמוקה, לא רק הפיזית; מההכרח להקדיש את כל זמנו ומרצו של האדם לצורכי פרנסה וכלכלה אל עבר החופש והאפשרות לממש את מותר האדם.
