ראשות האופוזיציה קריטית לראש "העבודה"

שני המתמודדים, שעלו לסיבוב השני של הפריימריז ב"עבודה", הם שניים שבנו את עצמם ואשר אי אפשר להאשימם בכך שנולדו עם כפיות כסף בפיותיהם. עמיר פרץ הוכיח עצמו הן במישור המקומי והן במישור הלאומי כמי שאינו בורח מאמירות חדות, חברתיות ומדיניות, והציב עצמו כמנהיג של מרכז־שמאל הנאבק על עמדותיו גם כאשר הוא נמצא במיעוט.

המתמודד השני, אבי גבאי, הפתיע בתמיכה הרחבה שזכה לה ביום שלישי, הוא סיפור הצלחה כמנהל בשוק הפרטי, לא היסס לעזוב את הממשלה כאשר הגיע למסקנה שאין זה ראוי שאביגדור ליברמן יכהן כשר הביטחון במקום משה יעלון, והשאלה אם הצביע פעם לליכוד או לא ממש איננה רלוונטית - אנשים רבים במערכת שלנו הצביעו ליותר ממפלגה אחת במהלך חייהם הבוגרים, ושינוי דעתם אינו מפחית מן ההערכה אליהם.

אבל יש בעיה. גבאי אינו חבר כנסת, ואם ייבחר לראשות מפלגת העבודה - לא יוכל לכהן כראש האופוזיציה. אני חלמתי שנים רבות לחוקק את חוק ראש האופוזיציה במטרה לאמץ, במידה רבה, את השיטה הבריטית ולהעניק למי שיש לו, לכאורה, הסיכוי הרב ביותר להחליף את ראש הממשלה, תנאים שיאפשרו לו להכין עצמו לאפשרות הזו, ומעמד רשמי בממשל הישראלי. זה הזדמן לי כשהייתי שר המשפטים; ידידי עוזי לנדאו חבר אלי עם הצעת חוק פרטית משלו, ובשנת 2000 הפך החלום הזה למציאות. ראש האופוזיציה אמור להיות חבר כנסת מן הסיעה הגדולה באופוזיציה, אלא אם רוב חברי האופוזיציה מציעים, בכתב, מועמד אחר. יש לו יותר עוזרים פרלמנטריים, הוא רשאי לדבר מיד אחרי ראש הממשלה בכל הופעה של האחרון בכנסת, ולכן הוא כתובת למבקרים בכירים מן העולם.

אין ספק שמדובר בהזדמנות מיוחדת מאוד הניתנת למתנגדיה של הממשלה, וכי מי שיודע לנצל אותה עשוי לצבור נקודות לקראת ההתמודדות הצפויה בבחירות. טיפלנו בחוק באפשרות שבה ראש המפלגה הגדולה באופוזיציה יוחלף במהלך תקופת הכהונה, אך למצב שבו ראש המפלגה החדש איננו חבר כנסת לא מצאנו תרופה.

הבחירות הבאות אמורות להתקיים בעוד יותר משנתיים. קשה להעלות על הדעת שבמשך התקופה הזו מישהו אחר, שאיננו ראש המפלגה שייבחר, יכהן בתפקיד החשוב של ראש האופוזציה, ושהאיש שייבחר ביום שני הקרוב לא יוכל להשיב לראש הממשלה, לאתגר אותו ולחשוף, בכנסת, את מחדלי הממשלה. אילו היה מדובר בבחירות בעוד חודשים אחדים - מילא (וזה קרה כאשר עמרם מצנע נבחר לתפקיד ראש המפלגה, מבלי שכיהן בכנסת), אבל מדובר במחצית הכהונה.

נדמה לי שהדבר הנכון לעשותו מבחינת גבאי הוא לוותר על הסיבוב השני, לאפשר לפרץ לכהן כראש המפלגה וכראש האופוזיציה, להבטיח את מעמדו כמספר 2 ב"עבודה" לכל דבר ועניין ולשריין את מקומו כמספר 2 מקרב מועמדי "העבודה לכנסת". אם יעשה זאת, יזכה בהרבה מאוד נקודות. אם יתפתה לרוץ לסיבוב השני ואולי לנצח, יחליש את עצמו כראש המפלגה, יתקשה למנות לראשות האופוזיציה את מי שהוא רוצה בו ויפגע בסיכוייה של מפלגתו לזכות בבחירות הבאות.