ממשלת בנימין נתניהו היא ממשלה גדולה ומסורבלת? ודאי. האם זה טוב? מובן שלא. השאלה היא מה היתה האלטרנטיבה. בפני ממשלת נתניהו ניצבים שני אתגרים גורליים: משבר כלכלי ללא תקדים - משבר שעדיין לא מיצה את עצמו, ואיום קיומי מצד איראן המתגרענת. מקהלת מבקריו של נתניהו טוענת שישראל זקוקה לממשלה המסוגלת למשול.
יטרחו ויציעו הם ממשלה יציבה אלטרנטיבית שנתניהו יכול היה להקים, בהתחשב בתוצאות הבחירות ובהתחשב בעובדה שרצונו הכן להקים ממשלת אחדות רחבה עם קדימה והעבודה נתקל בסירוב צדקני. נראה אותם. ברור שנתניהו היה מעדיף ממשלה קומפקטית ופונקציונלית יותר. מי כמוהו סבל מייסורי הקואליציה ותככיה. כראש הממשלה הוא נאלץ להקדיש את מרבית זמנו ומרצו לשרידות פוליטית, למלחמת מגן נגד אוהביו, משמאל ומימין, שעשו הכל כדי לערער על שלטונו.
הלוואי ואפשר היה להקים ממשלה רחבה ויציבה כפי שנתניהו ביקש להקים כשקיווה שהליכוד יזכה ביותר מנדטים, אבל המבנה הפוליטי בישראל לא איפשר זאת. המציאות הוכיחה שנתניהו מסוגל לבצע רפורמות אדירות כאשר יש לו תמיכה פוליטית. כך עשה כשר האוצר, בתמיכתו המפתיעה של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.
נתניהו הוכיח אז לא רק את יכולותיו לבצע רפורמות מקיפות אלא גם את נכונותו - נכונות שיש למעט מאוד פוליטיקאים - לשלם מחיר פוליטי עצום בעד הרפורמה בשוק ההון, רפורמה שהצילה את ישראל מפשיטת רגל בנוסח ארגנטינה אך עלתה לנתניהו בכישלון בבחירות שלאחר מכן. אז כן, הצורך הראשון של נתניהו, אם הוא רוצה לעמוד באתגרי התפקיד, הוא לבנות קואליציה רחבה ככל שניתן. זו המציאות הפוליטית הגרועה שנכפתה עליו. לא היתה לו ברירה אלא לעשות את מה שעשה, באמנות פוליטית רבה, ולשלם מחירים שהוא ודאי חושש מפניהם.
לכן אין צורך בתזכורות של אוהביו בתקשורת על כך שהוא עצמו יצא בעבר נגד ממשלתו המנופחת של אולמרט. ברור כשמש שנתניהו מבין יפה את הנזק שממשלה כל כך גדולה גורמת, לא רק תדמיתית אלא גם למי שמנסה להפעיל אותה - ראש הממשלה.
אולם איזו ברירה היתה לו? לפרוש לשדה בוקר שלו ולומר "תסתדרו בלעדי כי אני שומר על טהרתי"-
למעשה, מי שרוצה לעמוד על מלוא האיבה הסתמית כלפי בנימין נתניהו - ודווקא מפני שהרפורמות שלו מאיימות על המשטר המושחת והמשחית שקם פה - רק צריך לבחון את פסטיבל הסחי והמיאוס שבו חגגו המקטרגים את מינויו של יובל שטייניץ לשר אוצר.
אכן, יש לומר כי יובל שטייניץ לא עסק בעבר בתחומי הכלכלה. ואכן, בהחלט טוב יותר היה לו מונה כשר אוצר אדם בעל הבנה עמוקה בנושא.
אך לשר אוצר טוב נדרשות תכונות נוספות לבד מהתמחות בכלכלה, תכונות שאדם מוכשר כשטייניץ יכול לרכוש תוך זמן סביר (ראו את הישגיו בתחום מדיניות החוץ והביטחון, שגם בו לא היתה לו התמחות מוקדמת). מה עוד שבתקופת ההכשרה שלו יוכל שטייניץ להיעזר בראש ממשלה שמבין, בלשון המעטה, בכלכלה ורוצה להיות מעורב בעשייה; ומה גם שיש צוות טוב באוצר ויש לממשלה יועץ כלכלי מצוין, נגיד בנק ישראל. שטייניץ לא לבד.
עד כמה נבזית הביקורת כלפי שר האוצר החדש אפשר ללמוד מהניסיון להשוות את מינוי שטייניץ למינוי של אברהם הירשזון על ידי ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.
ברור שמבחינה פוליטית אין פסול במינוי אדם שראש הממשלה יכול סמוך עליו למשרת מפתח כה חשובה, אבל יש הבדל תהומי - כמובן - בין שטייניץ רחב האופקים להירשזון, ודי לחכימא.
בסיכומו של דבר, לרגל השבעת הממשלה החדשה של מדינת ישראל, יש לברך את נתניהו על המיומנות שבה הרכיב קואליציה בלתי אפשרית ועל אומץ לבו ונחישותו לדבוק במשימה, למרות התנאים הגרועים שבהם נאלץ לפעול. ואולי כדאי להזכיר: הצלחתו - הצלחתנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו