על ההצלחה של מתיאוס

למרות הכל. אפשר לבקר את לותר מתיאוס ללא הפסקה. על שינויים תכופים בהרכב ובתפקוד השחקנים. על סגנון המשחק של מכבי נתניה (שלושה בלמים). על ענישתו של רביד גזל דווקא כשזומן להרכב ועוד כל מיני דברים קטנים שאף אחד מלבדו לא מבין. אבל בתוצאה הסופית, תשעה מחזורים לסיום, מכבי נתניה במרחק שלוש נקודות בלבד ממכבי חיפה והיא חלק בלתי נפרד מהמרוץ לאליפות.

קופסה שחורה. לפני שנתעסק בנעשה על המגרש, מישהו בהנהלת נתניה חייב לעשות דין וחשבון. עודד מכנס, גדול שחקני המועדון, נשלח אתמול מחוץ לתא המכובדים, בתירוץ שאין לו מקום (ולא חסרו כיסאות ריקים). האירוע הזה, ביום בו הופסקה הבנייה באצטדיון החדש, אולי מוכיח שמועדון שכזה ראוי להישאר לנצח בקופסה העלובה.

עם כל הרצון. מי שניצחה אתמול היא הקבוצה שרצתה יותר. זה נשמע בנאלי, אבל זה נכון. בית"ר, דווקא במשחק הגורלי הזה, נראתה אנמית והפסידה למכבי נתניה בכל פינה במגרש בכל הקשור לרצון, קרבות מגע ולחץ.

הייתי מצפה מקבוצה כמו בית"ר שתדע במשחק שכזה לעשות את המוטל עליה, אבל היא נכשלה ונמצאת מרחק שש נקודות מהמקום הראשון. זה אמנם לא מרחק מכריע (יש עוד 27 נקודות בקופה), אבל בית"ר הפכה לפצועה מדי. קשה לי לראות את שמעון גרשון וכריסטיאן אלבארס חוזרים מהפציעות שלהם כל כך מהר, וגם אבירם ברוכיאן לא כשיר לחלוטין.

אם כבר הזכרתי את ברוכיאן, הוא חייב להבין שעל הכישרון לבדו הוא לא יכול להתבסס. אתמול, כמו כל הקבוצה הוא נראה חסר דם. הוא חייב להיות "רע" יותר, במובן החיובי של המילה.

ראובן והטעויות. מדוע במקום גרשון הפצוע, עטר בחר לעלות את דוד אמסלם, במקום לחפש אופציה יותר התקפית (לאן נעלם טוטו תמוז)? למה ניר נחום נזרק לתפקידו הלא טבעי, מגן ימני, כדי להחליף את אלבארס, במקום להשתמש בשמואל קוזוקין? עטר לא מצא פתרונות, גם לא עם מיכלא זנדברג שנראה כמו שחקן שגמר את הקריירה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו