בכל אלפי שנות האנושות המתועדות בהיסטוריה עוד לא התחוללה מלחמה שבה לא נפגעו חפים מפשע. בכל מלחמה נהרגים אזרחים, גם נשים וילדים, ממש כשם שבכל מלחמה פוגעים חיילים בשוגג בחבריהם. בכל מצב מלחמתי עלולים חיילים לאבד את הרסן המוסרי המחייב שלא לפגוע בכוונה בחפים מפשע. בכל אוכלוסייה של רבבות חיילים יש גם פושעים.
ולפיכך, ייתכן שגם במבצע "עופרת יצוקה" התרחשו מעשים כאלו. אם יש עדויות מהימנות (להבדיל מעדויות שמיעה, שמועות ועלילות דם) - יש לחקור אותן, ואם נעברו עבירות - למצות את הדין.
כל זה אין בו כדי להצדיק תופעות של שנאה עצמית חולנית, המפעפעת בחוגי שמאל קיצוני מסוימים, הרואים לעצמם שליחות להוקיע את ישראל על ביצוע "פשעי מלחמה" בשעה שיצאנו להפסיק ירי רצחני של רקטות על מאות אלפי אזרחים. ראש המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין, שהכין את הדו"ח על צה"ל במבצע בעזה הוא איש שמאל קיצוני, והציבור מוזמן לעיין בגיליון ההרשעות הצבאי שלו ולעיין במאמריו המתפרסמים לצד מאמרים כמו "מצדיעים לסמיר קונטאר".
גם מגלגלי העיניים למיניהם השואלים עצמם "מה קרה לצה"ל-" כשהם רומזים ש"הכיבוש" השחית את צה"ל, מוזמנים להיזכר ב"השבוי" של ס' יזהר, על מלחמת השחרור, או ב"שיח לוחמים" שאחרי מלחמת ששת הימים. השמאל, שתמיד אמר שכל מבצע בעזה יעלה במאות חיילים הרוגים - מחפש הסבר למיעוט היחסי של קורבנות בקרב חיילינו.
אין בעולם מלחמות "נקיות" אבל צה"ל הוא צבא מוסרי, ויבורכו חייליו ומפקדיו שהעדיפו ב"עופרת יצוקה" את חיי חיילינו על פני חיי המחבלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו