משהו קילקל לי את סוף השבוע - ולא מדובר בחיילי צה"ל, שלהם אני חב את השבת שעברה כמו את זו שבעזרת השם תבוא.
עיתון "הארץ" חשף ביום חמישי עדויות קשות של קצינים וחיילים על הרג פלשתינים חפים מפשע במלחמה בעזה. שלשום ערוץ 10 פתח בתיאורים ובעדויות שבהם מוצג צה"ל כצבא שאינו רק יורה אלא גם יורק. מעדותו של קצין צעיר אף עולה כי על לובשי המדים להגן על עצמם, ואם קיים חשש לחייהם עדיף שהקורבן יהיה הצד השני. ממש שערורייה.
"יש לנו הצבא המוסרי ביותר בעולם", אמר שר הביטחון. אני לא יודע אם צה"ל הוא באמת המוסרי מכולם. אולי הצבא השבדי מוסרי יותר. ראו באיזה איפוק הוא על הגבול מול נורבגיה, דנמרק ופינלנד המאיימות.
"לא העברתי שמות. התחקיר צריך להתמקד בבעיה הנורמטיבית", קובע דני זמיר, העומד בראש המכינה ע"ש רבין ז"ל - זו שאירגנה את הכנס שהוליד את אותו "סקופ". יכול להיות שיש לי קשיי קליטה. אני הבנתי שמדובר בעדויות של עדי שמיעה שנשמעו בכנס. חבר אמר לחבר שאמר לחבר נוסף. בלשון מקצועית יש לזה שם: ידיעה אא"א - איש אחד אמר.
אם היה חייל שסרח - יש להעביר את שמו. בינתיים, משמועה, מחבר שסיפר לחבר, נולדו לנו כותרות גדולות, שמנות ומאוד לא מחמיאות בעולם: "ניו יורק טיימס", "הראלד טריביון" ו"אינדיפנדנט" - כולם דיווחו על ה"סודות המלוכלכים של ישראל".
אומה כמו שלנו צריכה פרות קדושות. כזה הוא הצבא, למשל, כזו היא לבטח הדת היהודית. אבל האיום היום, לדברי כמה צדקנים, איננו רק איראן, חמאס וחיזבאללה - אלא גם הקצין חובש הכיפה. כמה הייתי רוצה גבולות מוכרים ושלום בר קיימא. למען האמת, במציאות המזרח-תיכונית הייתי מתפשר אפילו על אויב ג'נטלמני. אבל המציאות במזרח התיכון שונה.
אני מנסה להבין, מה היה הסקופ הגדול? אולי טוב שקמה לנו ועדת חקירה. לא צריך לפחד ממנה. חוסנה של ישראל, אני רוצה להאמין, לא ייפגע - בדיוק כשם שלא נפגע מקידומו של זמיר לסמג"ד במילואים למרות היותו סרבן שטחים. למען האמת, מה שהטריד אותי יותר היה העובדה שציינו את יומו ה-1,000 של גלעד שליט בשבי החמאס מבלי שהותר לאף גורם הומניטרי לבקרו. 1,000 סיבות שמעוררות בך את החשק לנהוג באופן בלתי מוסרי כלפי האויב - אבל אנו נהיה הראשונים להוקיע אם כך היה או יהיה.
אני מניח שלא נעים היה בעזה. כמו שלא נעים בשום מלחמה. אך סברניצה ואבו-גרייב לא היה שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו