"יש צורך בפעולה של הממשלה, בתוכנית הבראה שתעזור למשק לזנק", טען ברק אובאמה, בינואר, ודבריו הופצו ברחבי העולם. אלא שהתגובה של 200 כלכלנים, שפירסמו מודעות בעיתוני ארה"ב, הוצנעה. הם טענו כי "אנו לא מאמינים שהגדלת ההוצאות היא הדרך לשיפור הביצועים של המשק".
לדבריהם, "הגדלת ההוצאות של הממשלה על ידי הנשיאים הובר ורוזוולט לא הצליחה לחלץ את כלכלת ארה"ב מהשפל של שנות ה-30 וגם הגדלת ההוצאות של ממשלת יפן לא פתרה את הבעיות של שנות ה-90. צריך להתמקד ברפורמות שיסירו מכשולים מפני התעסוקה, החיסכון, ההשקעה והייצור. שיעורי מס נמוכים והקלת המעמסה של הממשלה הם הדרכים להשתמש במדיניות פיסקלית כדי לעודד צמיחה".
גם אצלנו רבים קוראים להגדיל את ההוצאה הממשלתית כדי לעודד צמיחה. הוצאה כזו אכן יכולה להקל במשהו בטווח הקצר, אך המחיר עשוי לגבות אינפלציה גבוהה שתחנוק צמיחה עתידית, ויותר מכך - סטגפלציה, שממנה נחלצנו בקושי בשנות ה-80. המחיר עלול להיות גם החרפה של המבנה המעוות של המשק, המלא מונופולים הפוגעים בתחרות. אם לא נשנה את המבנה הזה, ומהר, הוא עלול לפגוע ביצוא הישראלי שיעמוד בחודשים הקרובים בפני קשיים עקב משק עולמי שצריכתו מתכווצת. לשרוד יוכלו רק כלכלות שיתייעלו.
מה לעשות? יש הטוענים כי יש לסייע לטייקונים שלא מסוגלים לפדות את איגרות החוב שמכרו לציבור - זאת מכיון שלחדלות הפירעון שלהם יכולה להיות השפעה ריאלית ופסיכולוגית שתמוטט את שוק ההון. הם לא שואלים אם זה אפשרי, ובאיזה מחיר.
עד עתה ארה"ב נכשלה באותם צעדי "הצלה" שממליצים ליישם אצלנו. מה גם שהמחירים שכלכלת ארה"ב תשלם בשבילם בקרוב - במחיר הכסף, בדחיקת השוק הפרטי מפני מעורבות הממשלה, באינפלציה ובסטגפלציה - הם מחירים שישראל לא תעמוד בהם. הגדלת הגירעון כמוה כהעתקת השגיאה שעשו האמריקנים: עידוד הציבור והפירמות ללוות בלי להתחשב בכושר ההחזר. והרי זה שורש המשבר הכלכלי.
גם ההצעה שבנק ישראל יקנה אג"ח קונצרניות שקולה למתן הלוואה ממשלתית לסקטור הפרטי. הלוואה כזו תגדיל את החוב הממשלתי הגדול ממילא (500 מיליארד שקלים ועוד 500 מיליארד סמויים בפנסיה תקציבית). היא תסיט מקורות מהסקטור הפרטי לסקטור הציבורי, אשר שיקוליו (שיקולי הון-שלטון) לא יעילים. זאת, בנוסף לסכנה של אינפלציה גדולה ועלייה במחיר גיוס ההון, מה שיגביל את הצמיחה. בשנת 2003 גרמו גיוסי ההון של ישראל לריבית עתק של 11 אחוזים. כמה היא תצטרך לשלם הפעם-
כפי שציינו הכלכלנים האמריקנים, לממשלה יש תפקיד בחילוץ המשק מהמשבר: להסיר מכשולים מבניים ורגולטוריים המונעים התאוששות מהירה וצמיחה, תוך שמירה על מדיניות פיסקלית אחראית.
אצלנו המשבר הוא גם הזדמנות לשנות את המבנה המונופוליסטי של המשק. כתנאי לפריסת החוב של האוליגרכים על הממשלה לדרוש מניות בגופים שהיא מצילה, ולמכור אותן לציבור במטרה לבזר את הבעלות במשק. גם שחרור קרקעות והאצת תהליכי תכנון עשויים לעודד צמיחה - כיוון שהבעיה היא לא רק מחסור באשראי אלא הקיפאון במתן אשראי הנובע מחשש מכל סיכון, אפילו סביר.
בנוסף, יש לייעל את מתן האשראי, בייחוד לעסקים קטנים, מה שיתרום לצמיחה בעיקר בנגב ובגליל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו