אני לא מכיר את משה קצב, מעולם לא פגשתי אותו באופן אישי אלא במסגרת עבודתי כעיתונאי בשעה שקצב כיהן עדיין כנשיא המדינה. מאז חלפו כמה שנים, והנה נפגשנו שוב - זה קרה בעת מופע הקלון והבושה, וזו הגדרה עדינה ל"מסיבת העיתונאים" שערך מול עשרות עיתונאים וצלמים, בעוד שלושת ערוצי החדשות מביאים את דבריו לכל בית ישראל.
גילוי נאות: אני לא שופט. אבל בכל זאת, אני לא מאמין לאף מילה ממה שאמר קצב ביום חמישי. הוא שידר בעיקר מצוקה ואיבוד עשתונות, איבוד כיוון ומחסור בצלילות מחשבתית. לכרוך את כולם - מזוז, לדור, משרד המשפטים, הפרקליטות, העיתונאים, האליטות, הפוליטיקאים וה"מעלילות" נגדך - באותו סל, פירושו לירות במאה מטרות, באמצעות אלפי חיצים, ולא לקלוע לאף אחת מהן. דבריו של קצב נשמעו לי ולאחרים כדברי בלע מהסוג הנחות ביותר.
למען האמת, ב-20 הדקות הראשונות של מסיבת העיתונאים כמעט התחלתי להאמין שהוא צדיק הדור, חף מפשע, דרייפוס ישראלי, דובר אמת, כל כולו צדיק שנפל קורבן למזימה לאומית, קומבינה של פוליטיקאים, אליטות אשכנזיות, עיתונאים, משטרה ואחרים.
ואז הוא זרק לאוויר את המשפט ששינה את התמונה כולה: "אני לא רציתי את עיסקת הטיעון. מזוז יזם אותה. אבל מזוז איים שיגיש נגדי כתב אישום חמור, אז לא היתה לי ברירה וחתמתי על עיסקת הטיעון".
באותו רגע התמוטט מגדל הקלפים והטענות של קצב. מאותו רגע חדלתי להאמין בו. כי איך יכול להיות שנשיא מדינת ישראל חותם על עיסקת טיעון שמאשרת מעשה שבכלל לא עשה? הייתכן כדבר הזה-
אילו אני הייתי במקומך, מר קצב, ולו אכן הייתי חף מפשע, הייתי מוכר את כל רכושי עלי אדמות ונאבק על טיהור שמי. ואילו אתה, נשיא המדינה, חותם על עיסקת טיעון רק כי איימו עליך-
באותו רגע חילחלה בי ההכרה שכנראה יש דברים בגו. כנראה שלא היתה ברירה אלא לחתום על עיסקת הטיעון כי הוא ידע שא' ממשרד התיירות לא בדיוק משקרת, למרות כל מה שטען כלפיה; וכנראה שגם א' השנייה דוברת אמת. והנשיא הסכים לעיסקה כי סבר שעיסקת טיעון עדיפה מהתסבוכת הפלילית הכרוכה במשפט.
מאותו רגע שידר הנשיא, בלי ששם לב, כי האמת נמצאת בצד של מזוז ולדור. לכן הוא ניסה להטיל פחד ואימה עם הבטחות לסיפורים חדשים ולכן לא נותר לו אלא להעלות טענות מגוחכות, חצאי אמיתות, אימרות אוויליות וכיוצא באלו. קצב שידר לכ-ו-ל-ם שהוא בעצם מפחד מיום הדין, ממה שמחכה לו, ולמרבה הצער גם למשפחתו, במהלך המשפט.
ואחרי מה שהמאבטחים, בריונים אלימים, עשו במהלך הנאום לרינו צרור, לשלום ירושלמי ולעיתונאים אחרים הבנתי באופן סופי כי קצב לא למד לקח מה"מופע" הראשון שלו. הוא חזר על טעויות העבר, לא הפנים לקחים, לא למד כלום.
אני חיכיתי, כמו כל העיתונאים, לסיום דבריו כדי לקבל תשובה לשתי שאלות שהוא לא איפשר לשאול.
אל"ף, אדוני, למה הסכמת לחתום על עיסקת טיעון אם אתה בטוח במאת האחוזים שאתה חף מפשע? בי"ת, מי מממן לך את פרקליטי הצמרת שלך, את היחצ"נים, את כל ההוצאות על המאבק? כי מפנסיה של נשיא לשעבר, גם אם היא פטורה ממס, אי אפשר לממן את כל המאבק העצום שלו.
ועניין אחרון לסיום: גם אנחנו, העיתונאים, צריכים להכות על חטא, על כך שאיפשרנו לקצב להתל בנו, לצחוק עלינו ולבוז לנו. הוא הבטיח שאם נישאר להאזין עד סוף הנאום נקבל "סקופים" וחומרים מרעישים. אך יצאנו מהאולם בבושת פנים אחרי שהוא "ברח" עם גילה בלי לענות על שאלות. מעתה דבר אחד בטוח: מופע שלישי לא יהיה, ואם יהיה - אף ערוץ ואף עיתונאי לא ישדר אותו.
הכותב הוא כתב "ישראל היום" בדרום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו