אין שום דרך יפה או נעימה לומר זאת, ולא צריך לחפש תירוצים: זו היתה תאונה מיותרת, שגבתה מחיר כבד בחיי אדם.
מה שהוסיף לתאונה הזאת את הרובד המצמרר הוא התמונות ששודרו בערוצי הטלוויזיה. פריים אחר פריים, רצף מבעית שמראה איך אדם חי מועלה למסוק, ואז נופל מגובה רב אל מותו. מה קרה שם בין שמים לארץ, איך זה שהוא ניתק ברגע האמת - בדיוק את זה תידרש לקבוע ועדת החקירה. אפשר שהיה זה הכבל, או לולאות הקשירה, ואולי - נקווה שלא - טעות אנוש של המחלצים.
כך או אחרת, כבר אמרנו, זו היתה תאונה מיותרת. לפני 17 שנה, אחרי "אסון הכבל" שבו נהרגו שני לוחמים ביחידה 669, נכתבו בה מחדש כל הנחיות הפעולה - המבצעיות והבטיחותיות. מה עושים, מה לא עושים, ואיך עושים את מה שעושים.
בדיוק מהסיבה הזאת ברור שהדיבורים אמש על רוח חזקה וענני חול אינם רלוונטיים: בחיל אוויר כמו בחיל אוויר עובדים לפי הספר, ואם אין אפשרות לחלץ אז לא מחלצים. מכאן ברור שמדובר בתקלה או בטעות. אין אפשרות שלישית.
יחידת העילית 669 הוקמה כדי לחלץ טייסים שנפלו בשטח האויב, אך כשנדרש חילוץ כזה היא לא היתה שם. לעומת זאת לוחמי היחידה השתתפו באלפי חילוצים אחרים - בעיקר של ישראלים חסרי אחריות שטיילו היכן שאסור ונקלעו לצרה. כאלה היו אתמול שלושת המטיילים שבחרו לערוך פיקניק דווקא בשדה מוקשים.
שלושת המטיילים חסרי האחריות הללו הם שאחראים ברשלנותם לפיצוץ המוקש ולפציעת חברם, אולם הם לא אחראים לתוצאה הטרגית של האירוע כולו. לזה אחראי חיל האוויר, שחייב לעשות בדק בית רציני - ולפרסם את תוצאות החקירה - כדי להבטיח לעצמו ולשכנע את כולנו שזה לא יקרה שוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו