בואי כלה
באחרונה לא מעט אנשים יקרים מסביבי התחתנו, או לפחות נמצאים בשלב זה או אחר של הכנות לאירוע המרגש. חלק מהמתחתנות הן חברות שלי - נפשי ונפשן קשורות. חלקן חילוניות, רחמנא ליצלן, אשר עומדות לעבור טקס יהודי הלכתי דתי, בחסות הרבנות הראשית לישראל. גם הן, כמו הרוב החילוני, תיכננו לעצום עיניים ולעבור את הקטעים הפחות נעימים בשבילן בעיקר דרך התעלמות מהעניינים הדתיים שאין להם משמעות מבחינתן. העיקר לשבור את הכוס בשלום ולהמתין לשירי החתונות הבלתי מעורערים.
אני מבינה לליבן. הדרך לחופה רצופה מכשולים שמציבה הרבנות. הדרכת כלות, למשל. בחורה שאינה יודעת להתפלל, שאינה מפרידה בין בשר לחלב ואינה יודעת פרשת שבוע מהי, צריכה לשבת שעות ולשמוע דקדוקי הלכות נידה ולגלות בקיאות בשאלת רב. קיצורו של עניין - בשביל הכלה החילונית יש לא מעט אלמנטים שדווקא מעכירים את הרוחניות הטמונה במעמד הנישואים.
הבעיה באה לביטוי חמור במיוחד כשמדובר בכלות שדווקא מאמינות בקודש הנישואים, ורוצות שהמעמד יהיה משמעותי ואמיתי בעבורן. לכאורה אין אפשרות לגמישות כי הכל מתנהל בהתאם לרבנות, אך האמת היא שיש לא מעט פרטים בדרך לחופה שאינם מחויבים על ידי ההלכה, וגם הרב לא ימנע זאת מכן, אם תבקשו. בחתונה שלי, למשל, הפריעה לי קריאת הכתובה בחופה. אז ביררתי וגיליתי שמהות קריאת המסמך בקול היא רק ההפרדה בין שני חלקי הטקס. ביקשנו אישור ואיפשרו לנו לשיר עם הקהל במקום. מבחינה הלכתית - זה בסדר; מבחינתנו - זה היה מרגש. דברים כאלו יכולים להוות את ההבדל בין תהליך שמקרב אותך אל עצמך ובין כזה שמרחיק אותך מהיהדות וממוסדותיה.
כשהצעתי לחברותיי ללמוד איתן, למשל, או כשסיפרתי להן שהן יכולות לטבול בים או במעיין במקום במקווה - הן הביעו שמחה לצד השתאות. אף אחד מעולם לא סיפר להן.
המגע של הציבור החילוני עם הרבנות מתבצע בנקודות קריטיות בחיים: לידה, נישואים, מוות. זו למעשה ההזדמנות הגדולה של הרבנות לחשוף את כל מה שיפה בדת שלנו, את המיוחד והמפעים. לא כל הרבנים בוחרים לנצל את ההזדמנות, אבל אם תשאלו שאלות ותציעו הצעות תוכלו ליהנות ולקיים את המצוות בד בבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו