משבר הדסה: ומה עם אחריות הרופאים?

אין דבר יותר קשה, מדאיב לב ומדמיע עין מאשר ילדים סובלים. מספיק לבקר אפילו פעם אחת בביה"ח לילדים שניידר על מנת לחוש את הכאב והסבל, על אחת כמה וכמה כשמדובר במחלה קשה, מטלטלת ללא הרף בין ייאוש לתקווה. חובה לכן לעשות כל מאמץ על מנת לפתור בהקדם את סוגיית הילדים במחלקה ההמטו־אונקולוגית בביה"ח הדסה. אלמלי נכרכו בסוגיה הרפואית עניינים אישיים חסרי חשיבות בעליל, הפתרון היה מיושם כבר לפני זמן. להתרשמותי, בניגוד לפרסומים בתקשורת, העיכוב ביישום פתרון ראוי לא מצוי דווקא במגרש של משרד הבריאות והנהלת בית החולים.

סוקרטס, מגדולי הפילוסופים, העניק לנו כלים חשובים ביותר להתמודדות עם דילמות מוסריות. לשיטתו, בהכרעה אסור ללכת שבי אחרי הרגש, מכיוון שהוא יועץ רע. העובדה שרוב הציבור נוטה לדעה מסוימת - אין בה ערובה לנכונותה. כמו כן, ההכרעה צריכה להתבסס על עקרונות וערכים יציבים, שאין לשנותם על פי צרכים מזדמנים. כך גם בדילמה בהדסה.

בית החולים נקלע מסיבות רבות ומגוונות לבור תקציבי עמוק, גירעון שהעמיד בספק את יכולתו להמשיך להתקיים. סגירת הדסה היתה גורמת נזק עצום לאלפי חולים שזקוקים למיומנות המקצועית ולטיפול המסור של הצוות הרפואי, ולא רק למספר קטן (ב"ה) של ילדים. שר הבריאות נזעק על מנת להציל את ביה"ח והצליח לשכנע את פרופ' זאב רוטשטיין להתמודד עם אתגר ניהולי קשה ומורכב. מבחנו של מנהל אינו בנחמדות או במאור פניו, אלא ביכולתו לקבל החלטות לא פופולריות.

ההחלטה שהתקבלה לא נועדה לפגוע בילדים. גם אם היתה טעות בשיקול הדעת, לא היתה כל סיבה מצד הרופאים לבצע מהלך דרמטי של עזיבה קולקטיבית, שהתבססה כנראה על הערכה מוטעית שתתאפשר להם פתיחת מחלקה חדשה בבית חולים אחר. משהבין הציבור כי מאחורי המאבק המקצועי מסתתרים גם שיקולים אישיים, הוא הפסיק לתמוך בעמדת הרופאים. הישראלים אינם תמימים ויש להם יכולת מובהקת לזהות עקמומיות לשם שמיים.

מערכת הבריאות אינה יכולה להיכנע לדרישות האישיות של הרופאים. התוצאה תהיה שבכל פעם שקבוצת רופאים תחליט שהניהול לא נראה לה, היא תניף את נס טובת החולים ותזניח את הטיפול בהם. איש אינו יכול לצפות את תחתית המדרון החלקלק.

בשם טובת הילדים ולמען עתיד הרפואה בישראל, על הרופאים המתפטרים לקבל את ההצעות שהונחו בפניהם, לזנוח את המאבקים האישיים המרירים, להפנים שתפקיד המנהלים לנהל, לחזור אל הילדים ולסייע בשיקום בית החולים, שהוא גם מקום העבודה שלהם. אין לי ספק שלאחר הדיון בבג"ץ היום, כל הצדדים ישאלו עצמם איזה צורך היה בכל ההתכתשות.