השפה שלנו: להחזיר את האיזון

כל מי שנתקל בפרסומים של מועדון הכדורסל הפועל ירושלים, לאחר שזכה באליפות המדינה לפני כשבוע וחצי, לא יכול היה שלא להבחין שאת ההישג החשוב הזה חגגו הירושלמים באנגלית. ברשתות החברתיות פרסמה הקבוצה את הכרזה עם הכיתוב "We Are The Champions", וגם חלק גדול מהחגיגות בכיכר ספרא נערכו בשפה האנגלית. אני לא מיתממת ומבינה כי הקבוצה חשה צורך לשתף בשפת החגיגות את הכוכב הגדול שלה, אמארה סטודמאייר, שחגג אליפות ראשונה בקריירה והביע בהתרגשות רבה את הגשמת חלומו, אבל קצת הפסדנו מכך שלא היתה גם חגיגה עברית־ירושלמית.

וזו רק דוגמה. לא רק בענף הספורט השפה הרשמית היא לרוב אנגלית; הדבר מתווסף לעוד ועוד תחומים משמעותיים יותר בחיינו שבהם העברית הולכת ומאבדת מאחזים. עולם הסלולר והרשתות החברתיות פועל כמעט כולו באנגלית, סרטי הקולנוע וסדרות הטלוויזיה המצליחים ביותר דוברי אנגלית כמובן, וגם הרחוב הישראלי הולך ומתהפך יותר ויותר מעברית לאנגלית. בקניונים ובמרכזי הקניות יש יותר ויותר שלטים ושמות של חנויות ועסקים הנכתבים על טהרת האנגלית. ולדאבון הלב, יש כיום רחובות שלמים במדינה שקשה למצוא בהם שלט של חנות שיש בו גם אותיות עבריות. כך הציבור הישראלי מפספס את האיזון האפשרי שבין העברית ובין האנגלית.

אין כאן עניין לשוני גרידא אלא ממד תרבותי-חברתי, שבא לידי ביטוי בשליטת התרבות האנגלית בשלטי חוצות ובפרסומים המציפים אותנו ברחוב, שהיא אינה אלא ביטוי להגמוניית התרבות המערבית המתפשטת בכל התחומים: באקדמיה, שבה נדרשים רק מאמרים באנגלית כדי להתקדם בסולם האקדמי הישראלי, ובמחלקות מסוימות תוכנית הלימודים נוטה לכיוון מערבי בעייתי ביותר; וכן בעולם האמנותי, שבו ניכר החופש המערבי ללא גבולות; ובמערכת המשפט, הדוגלת במשפט אמריקני ובינלאומי על פני המשפט העברי.

כאמור, אין פה רק שאלה של שפה ושל כבוד לאומי, יש פה שאלה של תרבות. מה אנחנו מבקשים - תרבות מערבית ורב־תרבותית בלבד, או תרבות ישראלית הכוללת גם תרבות יהודית וגם תרבות מערבית? ראשי מערכת החינוך ובעיקר ראשי המדינה חייבים לקבל החלטה. אם חפצים מדינה יהודית ודמוקרטית אנחנו, יש לפעול בדרכים שונות ומגוונות כדי להעצים ולחזק את השפה העברית, ככתוב בספר החינוך: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". 

לצערי, ועדת החוקה של הכנסת דחתה את הצעת התיקון לחוק רישוי עסקים, שבה הוצע כי לא יינתן רישיון לעסק אלא אם כן מופיע שם העסק במסמכים ובפרסומים של העסק גם באותיות ברורות בשפה העברית. כך נפסלה על הסף גם הצעת התיקון לחוק החברות, שבה נדרשה הצגת שם החברה בכיתוב עברי. ביקשנו איזון ולא נענינו. דומה שהגיעה העת שמקבלי ההחלטות ירימו את הכפפה ויפעלו גם הם להחזיר את התרבות העברית והיהודית למקומה. וזאת גם על גבי השלטים ברחוב, גם בחגיגות האליפות בירושלים וגם בלבבות.

הכותבת היא מרצה במכללת "אפרתה"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו