העם אמר את שלו. הוא רוצה שלטון ישר, אחראי וסמכותי, יד תקיפה נגד אויביו. אולם האמירה הזו נבלעה בשאגות הניצחון של המפסידים. טרם חלפה דקה מאז התבררו מימדי הניצחון, וכבר החלו האליטות השונות במלאכת השבת השלטון אליהן.
מנהיגי הימין מגלים רפיסות והססנות. כל רגע שעובר מבלי שרצונו של העם מתורגם בו לממשלה לאומית הוא בגדר החמצה והזרקת חמצן לריאותיהם של המפסידים. נתניהו וליברמן היו צריכים כבר בליל הבחירות, לפני ההמלצה לנשיא, לעמוד על במה אחת, ללחוץ ידיים ולפעול כמי שהעם העניק להם את הגה השלטון. הממשלה החדשה צריכה לכהן כמעט חמש שנים, שהרי מועד הבחירות הקבוע בחוק הוא 29 באוקטובר 2013. המפסידים כבר מנסים לגרור את המנצחים לסיבוב בחירות נוסף בתואנה של שיטת ממשל חדשה, והרי נתניהו וליברמן הם אדריכלי השיטה הנשיאותית.
לפני שיהיה מאוחר מדי, מן הראוי לממש את הניצחון האלקטורלי לממשלה. הימין כבר עמד כמה פעמים בפני סיטואציה דומה. פעם אחת (1977) פעל בתבונה, ובפעם השנייה (1988) כשל. זה הזמן להפיק לקחים מתאימים משני המקרים.
ב-1977 מיהר בגין לקבוע עובדות. הוא הקים קואליציית ימין בת 61 מנדטים והותיר למפלגת המרכז ד"ש (15 מנדטים) כמה תיקים ממשלתיים עד שתחליט אם להצטרף לממשלה. בינתיים הופקד הטיפול בתיקים הללו בידי יורם ארידור, שמונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה. ואכן, לא חלפו חודשים אחדים והקואליציה גדלה ל-76 מנדטים. בגין הצליח לקיים את ממשלתו במשך ארבע שנים. ד"ש התפוררה ושרידיה נפוצו לכל עבר. כך, באיתנות ובקרירות, נהג האיש שהיטיב להוביל את אנשיו משפל המדרגה (8 מנדטים בבחירות 1951) עד לכריתת הסכם השלום עם מצרים ולהישג של 48 מנדטים בבחירות 1981.
שמיר, לעומתו, נתקף חרדה לאחר שהתברר ב-1988 כי הימין גבר על השמאל בהפרש של עשרה מנדטים. התוצאה היתה דומה להפליא לזו שהושגה בבחירות 2009. שמיר רצה לרכך את זעמן של האליטות על כישלונן בקלפי. במקום להמשיך בדרכו הנבונה של בגין (ממשלתו השנייה, לאחר בחירות 1981, נתמכה על ידי 63 חברי כנסת מן הימין), הימר שמיר על ממשלת "אחדות לאומית" עם מפלגת העבודה. הפסדו היה כפול: השותפות הקטנות בימין חשו מרומות והיכו בו. מפלגת העבודה ניפצה בלי בושה את ההסכמים והפילה ב-1990 את ממשלתו תוך שיתוף פעולה עם ש"ס. בשוך הסערה, שב שמיר למסורת הבגינית של ממשלת ימין אמיתית בלי זיופים.
מבלי למצמץ, עתה צריכות מפלגות הימין להקים במהירות האפשרית ממשלה הנשענת על 65 מנדטים. שותף שירצה להצטרף לממשלה בהמשך יצטרך לקבל את קווי היסוד, ותגמוליו הקואליציוניים יהיו נמוכים יותר, שהרי כוח המיקוח שלו התאיין. בדומה למה שעשה בגין ב-1977, יותיר הליכוד שישה תיקים בידיו למשמרת למשך חצי שנה. המשרדים הללו ינוהלו על ידי סגני שרים מן הליכוד. אם יחלפו ששת החודשים והמשרדים הללו יישארו בלתי מאוישים, סגני השרים ייעשו לשרים באותם משרדים. אם קדימה תופיע עם כל חברי הכנסת שלה ותבקש להצטרף, היא תקבל את ששת המשרדים. מפלגת העבודה או פלגים מקדימה יקבלו מספר תיקים בהתאם למספר חברי הכנסת שיביאו עימם.
ראש הממשלה יקבע מהם ששת המשרדים שיופקדו למשמרת. אם אחד מהם יהיה, למשל, משרד הביטחון, וכל היתר יהיו משרדים בינוניים וקטנים, צפויים לבני, מופז וברק להיאבק ביניהם על תפקיד שר הביטחון. כל הקודם זוכה, ונא לא לשכוח כי הזוכה המאושר יצטרך לפעול בהתאם לקווי היסוד של הממשלה.
גזר דינו של הבוחר ברור. צריך לאכוף אותו בהקדם האפשרי.
הכותב הוא פרופ' למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו