מאוכזב מהפועל ירושלים

להפועל ירושלים לא הגיע לנצח בחצי הגמר אמש. אמנם המשחק נגמר עם סל ניצחון, ויכול היה ללכת לכיוון האדום, אבל אם ירושלים היתה עולה לגמר זו היתה גניבה של ממש. במהלך העונה כולה מקבלת ירושלים מחמאות על ימין ועל שמאל; נבחרת ב-2 וחצי מיליון דולר, קבוצה שהיא יותר מסך חלקיה, לוחמים שמחוברים לקהל.

ואחרי כל הסופרלטיבים, הגיעו אתמול הבחורים של גיא גודס למעמד המחייב הראשון של העונה וסליחה על השפה – אבל הם עשו במכנסיים. נורא נחמד להיות הילד החלש בכיתה. זה שבקושי עולה כיתה. ואז, כשפתאום הוא מוציא 100 בחשבון ו-95 בתנ"ך, המורים וההורים המופתעים לא יודעים את נפשם.

אבל לקראת הציון השלישי (או הגביע השלישי) זה כבר סיפור אחר. הלחץ עולה, כל העיניים עליך והציפיות בשמיים. ירושלים הגיעה למשחק של אתמול במעמד לא מוכר – פייבוריטית. בלי הקוף ששמו מכבי ת"א על הגב, באו האדומים כולם בציפייה לטיול ערב נעים בנוקיה, בדרך לעוד גמר.

רק מה, את השחקנים של מכבי חיפה זה לא ממש עניין. בלי דורון פרקינס הם הגיעו כדי לחטוב. לשחק לאט ופיזי ולעצור את הריצה של הפועל. אשכנזי קיווה שאם קבוצתו תגיע לתוצאה צמודה בדקות האחרונות, ירושלים – זו שיש לה מה להפסיד – תתפורר. קיווה וצדק.

קשה מאוד למצוא נקודת אור בשורות האדומים. טימי באוורס לא היה במשחק, מורן רוט פיזר במקום לרכז ועומר סניד עוד לא חזר מהפציעה. גם גודס לא הצליח להשתלט על הכאוס ובמקום להכניס את הכדור פנימה לווטסון – השחקן היחיד שתיפקד – התעקש להוציא מים מהסלע עם עוד חדירות מוזרות.

להפועל יש המון מה ללמוד מההפסד של אתמול. בראש ובראשונה היא חייבת להבין שעם "נחמד" לא הולכים למכולת. לירושלים יש השנה הזדמנות בלתי חוזרת לקחת את התואר החשוב באמת, הודות לקבוצה חלשה להחריד של הצהובים, אבל אם היא רוצה לעשות זאת היא תהיה חייבת ללמוד לחשוף שיניים ולעמוד בלחץ.

ולסיום, הערה קצרה לאיגוד: רמת השיפוט היתה מזוויעה. אמנם היא לא הכריעה כיוון שהשופטים היו גרועים בשני הכיוונים, אבל כך אי אפשר להמשיך. אולי הגיע הזמן להוציא מהבוידעם את הרעיון לייבא לפייינל פור שופטים מחו"ל-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו