מתוך 38 הח"כים שנפרדים בימים אלה מהכנסת יש רבים שאין להצטער על לכתם, משום שתרומתם כפרלמנטרים היתה אפסית או זעומה. ברשימה בלתי מכובדת זו צריך להזכיר בראש וראשונה את שבעת חברי סיעת הגמלאים בראשות השרים רפי איתן ויעקב בן-יזרי. עד היום אולי לא שמעתם את שמותיהם חוץ, כמובן, ממשה שרוני שהרבה לצעוק ולהתלהם. אני מתכוון ליצחק זיו, יצחק גלנטי, אלחנן גלזר ושרה מרום שלו.
אליהם אפשר לצרף גם את שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, אשר מאז החלו החקירות נגדו בא לביקורים קצרים בכנסת וקיבל שכר, אבל לא עשה מאומה.
היו גם ח"כים בעייתיים אחרים. אנשים מכובדים ומשכילים בעלי מטען ויכולת שפשוט לא השתלבו בעבודה הפרלמנטרית, וודאי הצטערו שהגיעו לכנסת. כוונתי בעיקר לפרופ' שלמה ברזניץ (שהתפטר באמצע הקדנציה), פרופ' יצחק בן-ישראל ופרופ' מיכאל נודלמן, שלושתם מקדימה. היו גם ח"כים שמאוד השתדלו, אבל יכולתם היתה שולית למדי, כמו אליהו גבאי מהמפד"ל או יורם מרציאנו מהעבודה וגם יוסף שגל מישראל ביתנו. היתה גם אסתרינה טרטמן (ישראל ביתנו) שהפגינה חריצות רבה ופעלה ללא לאות בכישרון לא מבוטל, אבל בעוכריה עמדה פרשת התעודה המזויפת על השכלתה (ולכן הדיח אותה מנהיג מפלגתה, אביגדור ליברמן, מהרשימה).
לעומת זאת, אי אפשר שלא להצטער על פרישתם מהכנסת של ח"כים שתרומתם הפרלמנטרית היתה בולטת מאוד בכל תחום שבו עסקו. בהם אפשר למצוא, למשל, את רן כהן ממרצ (חוקק את חוק הדיור הציבורי והתמסר לעבודת ועדת החוץ והביטחון), זהבה גלאון, שבלטה בכל תחום שעסקה בו (ובעיקר בנושא סחר בנשים וזכויות האדם), יצחק לוי (שיזם הצעות חוק רבות בעיקר בתחומי החינוך והרווחה) וכן בני אלון (האיחוד הלאומי), קולט אביטל (עבודה) ומיכאל מלכיאור (מימד) ששירתו בכנסת שנים ארוכות והפגינו רצינות, חוכמה וחריצות.
אליהם יש לצרף כמה ח"כים שכיהנו רק קדנציה אחת ונעלמו רק משום שציבור הבוחרים שלהם לא ידע להעריך את יכולתם ותרומתם לפרלמנט. הבולטים שבהם היו פרופ' מנחם בן-ששון (קדימה) שבא מהאקדמיה אבל חיש מהר התאקלם בעבודה הפרלמנטרית ומילא במסירות רבה את תפקידו כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, נדיה חילו (עבודה) שפעלה בחריצות רבה כיו"ר הוועדה למען הילד, דוד טל (קדימה) שכיו"ר ועדת הכנסת גילה הגינות ונועם הליכות והקיבוצניק ואיש סיירת מטכ"ל אבשלום וילן (מרצ) שפעל במשך שנים בדבקות ובמסירות לחקיקת חוק המילואים.
במסגרת זו יש להזכיר גם את עמירה דותן מקדימה שהיתה קצינת ח"ן ראשית והחליטה לפרוש מרצונה אחרי קדנציה אחת, אך ללא ספק הפגינה יכולת ודבקות במשימה, בעיקר בטיפולה בפרשת יישובם מחדש של מפוני גוש קטיף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו