"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ילדי תימן: חיקרו, והניחו לשואה

,עודכן

איפה הייתם מעדיפים לקבל טיפול: בישראל של 1948 או אצל ד״ר מנגלה באושוויץ? מתברר שיש לא מעט אזרחים שמבחינתם אין הרבה הבדל. זה, לפחות, מה שעולה מהתגובות של רבים לחשיפה בשבוע שעבר ב"ישראל היום" על אודות הטיפולים הניסיוניים שניתנו בידי רופאי ישראל לילדי תימן ב־1949.

אי אפשר להישאר אדישים ליחס שעולה מהעדויות, בעוד הטיפולים פגעו בילדים וניתנו ללא הסכמת ההורים. לכן החשיפה מוסיפה נדבך חשוב בדרך לעשיית צדק עם העלייה מתימן. בה בעת, היה מצמרר לקרוא תגובות ברשת ומחוצה לה שהתנקזו לנוסחה: אשכנזים=נאצים, בן־גוריון=היטלר, הרופאים בארץ=ד"ר מנגלה. שהרי עם כל הכאב ולמול החרפה, צריך לזכור שההבדלים חשובים לא פחות מהדמיון. והבדלים ברורים - בכוונות, בתוצאות, בהקשר, בהיקפים.

קחו דוגמה. לניסויים באושוויץ הרפואה היתה רק תירוץ כדי לבדוק את גבולות הסבולת האנושית; "רופאים" כמו מנגלה השליכו אחרי גוום את העיקרון Primum, non nocere ("ראשית, אל תזיק") והיו מוכנים לעשות כל ניסוי - ממש כל ניסוי - מתוך מטרות הנאצים. ודאי שלא טובת החולה היתה לנגד עיני מנגלה ועוזריו, שלא לדבר על כך שלא היה מדובר בחולים אלא באנשים בריאים שרופאי אושוויץ הפכו אותם לנכים או בחרו לשלוח אותם למשרפות. להבדיל, על פי החשיפה האחרונה, הטיפולים הניסיוניים אמנם היו כושלים, אך נועדו דווקא לעזור למטופלים (טיפול חדשני בחלבון יבש) או לצורך עריכת מחקרים (בפרסום מוזכרת האנמיה החרמשית).

נכון מאוד: הטיפולים לא קיבלו אישור מההורים וזה היה לא מוסרי (בוודאי בסטנדרטים שלנו היום) וכנראה לא חוקי ("כנראה" משום שפרוטוקול הלסינקי המסדיר מחקר בבני אדם התקבל רק ב־1964, אף שקדם לו "קוד נירנברג" הראשוני כבר ב־1947). כך או כך, אין בעדויות שנחשפו עד כה אף לא רמז לכוונות זדון של הרופאים, בוודאי לא תוכנית להשמיד את מושאי המחקר שלהם. משתמע בהחלט שהם אכן התייחסו ללא־אירופאים כאנשים מדרג ב', וזה אווילי וגורם עוול, אבל לא כל עוול הוא שואה.

שנית, בישראל בימי קום המדינה אכן היה עיסוק בגנטיקה חברתית. זו היתה רוח התקופה, והציונות, כתנועת תחייה לאומית שנולדה בה, לא היתה חסינה מפניה. רק חישבו על האתוס של יהדות השרירים מבית היוצר של מקס נורדאו או עיינו במחקרים של רפאל פלק ונורית קירש בנושא. אך מכאן ועד להגיד שישראל פעלה כגרמניה הנאצית נדרשת קפיצה כמותית ובעיקר איכותית, תוך השלכת ההבדלים בכוונות ובמטרות. כאמור, דמיינו אם הייתם מעדיפים להגיע לישראל ב־1948 - או לפולין ב־1943. לכן להגיד שבן־גוריון לא היה שונה מהיטלר ולראות בכל עוולה - אפילו של יוצאי אירופה כלפי יוצאי אסיה - שואה, זה לפעול על פי השטחיות של תנועות ה־BDS, שרואות בישראל נאצים ובעזה אושוויץ. והכל - משום ש"כולם סבלו". אז אנא, גם אני איני מתכוון לגמד את העוול כלפי עולי תימן, אבל תבחרו מילים. היו עוולות רבות, אבל לא הכל שואה.

להגיד שבן־גוריון לא היה שונה מהיטלר ולראות בכל עוולה "שואה" זה לפעול על פי השטחיות של תנועות ה־BDS, שרואות בישראל נאצים ובעזה אושוויץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דוד ברון

ראש דסק החוץ של "ישראל היום"

כדאילהכיר