"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

משבר החשמל בעזה: החושך לא ישרת את האינטרס הישראלי

,עודכן

באחת מפליטות הפה הבלתי מוצלחות שלו, אמר פעם יצחק רבין הי"ד כי מבחינתו יכולה עזה לטבוע בים. יש, כנראה, לא מעט עזתים שהיו מוכנים לומר דבר דומה על ישראל, אבל לא זה יקרה וגם לא זה. רצועת עזה נמצאת שם. חיים בה כ־1.8 מיליון פלשתינים, רובם פליטי 1948, והם חיים בעוני ובאבטלה, תחת שלטון דתי רודני ואכזרי של חמאס. ישראל מחויבת לכך שפתרון הסכסוך עם הפלשתינים יהיה כזה שבמסגרתו יהיו הגדה המערבית ורצועת עזה יחידה אחת. ממשלה בראשות הליכוד הוציאה את צה"ל ואת המתנחלים מן הרצועה לפני תריסר שנים, אך לא הצליחה להתנער מעזה. השליטה בה מן האוויר ומן הים, והמחויבות שנולדה בהסכם המסגרת עם מצרים לפני שנות דור, גרמו לכך שפינוי עזה לא ביטל את אחריותנו ליחידת השטח הצפופה בעולם.

מה שהתרחש בעזה בשנים האחרונות הוא טרגדיה קשה, אשר לחלקה יש אחריות ישראלית, ישירה או עקיפה, ולחלקים אחרים אחריות פלשתינית פנימית ואחריות מצרית. ברצועה חיים אנשים קיצוניים מאוד, המוכנים להקריב את עצמם כדי לפגוע בישראלים. יש בתוכם תומכי חמאס וארגונים אסלאמיסטיים קיצוניים עוד יותר, יש אנשי אש"ף, על ארגוניו השונים והמסוכסכים, ויש אנשים קשי יום, חלקם דוברי עברית שעבדו בישראל, עם ידידים בישראל, ואשר הניתוק מישראל גרם להם נזק כבד מאוד. הם היו מוכנים לעשות כל מה שרק אפשר כדי לשוב לעבוד כאן.

התשתיות בעזה מידרדרות ומדובר בעיקר במים ובחשמל. רוב המים בעזה אינם ראויים לשתייה, ואילו החשמל, המגיע מישראל וממצרים, אינו מספיק אלא לרבע מן היממה. לבעלי המאה יש אפשרות להפעיל גנרטורים. העניים יושבים בחושך ומדליקים נרות. החלטתו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) שלא לממן את החשמל לעזה, מטעמים של עימות מתמשך בינו לבין מנהיגי חמאס, מעמידה אותנו בדילמה.

האפשרות הפשוטה היא לומר שאין לנו אחריות לחשמל בעזה, ואם הרשות הפלשתינית אינה מוכנה לשלם עבורו - אין שום סיבה שנהיה הדוד העשיר שיחליף אותה. זוהי, בעצם, החלטת הממשלה: צמצום אספקת החשמל בשמונה מגוואט. מבחינת העולם - ישראל מכבה את החשמל בעזה, ולך תסביר שזה לא בדיוק המצב ושמדובר בעימות פלשתיני פנימי שישראל אינה צד בו. מבחינת הפלשתינים, זהו הידוק עניבת החנק, והדבר עלול לגרום להתפרצות אלימה כלפינו.

זו איננה התשובה הנכונה. תלותם הכמעט מוחלטת של תושבי עזה בישראל ומחויבותנו הבינלאומית לפתרון מעמדה המדיני מטילות עלינו אחריות שאין ביכולתנו להסיר מעצמנו בקלות. ההערכה הפרגמטית, שלפיה חנק נוסף יביא לאלימות כנגדנו, מוסיפה משקל להכרח הישראלי להבטיח שעזה לא תשקע בחשיכה. את החשבון נוכל להציג בפני המדינות התורמות ולהודיע מראש כי לא ניכנס בנעלי הרשות הפלשתינית בהקשר הפיננסי, אבל את המשך אספקת החשמל עלינו להבטיח. יוסי ביילין

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר