משבר החשמל בעזה: אולי החשיכה תאיר עיני העזתים

אין שום היגיון אסטרטגי או חובה מוסרית לספק חשמל לרצועת עזה, בייחוד כשחמאס, המנהל מלחמה נגד ישראל, מאיים ב"פיצוץ". אמנם לישראל אינטרס לשמר את הפילוג בתנועה הלאומית הפלשתינית, כי פילוג זה מדגים את אי־יכולתם של הפלשתינים להוות שותף לתהליך שלום בעת הזאת ומחליש אותם. עם זאת, עדיף ששלטון חמאס, הגרסה הפלשתינית של האחים המוסלמים, יהיה חלש. חמאס חזק יכול להשתלט על שטחי הרשות הפלשתינית, תרחיש שישראל מנסה למנוע. מצוקה לעזתים גם מורה לכל שאלימות נגד ישראל לא משתלמת.

היענות לדרישת חמאס משמעותה כניעה לאיום באלימות. סחיטה מוצלחת מביאה בעקבותיה דרישות נוספות ולמרות ההעדפה להימנע מעימות, הנכונות להסלמה מחזקת את ההרתעה הישראלית. כמו כן, אין לחשוש מסבב אלימות נוסף מפני שישראל היא הצד החזק, היכול לגרום לצד השני יותר סבל. ולכאב שאנו גורמים כאשר חמאס נלחם בנו, יש אולי השפעה חיובית על התנהגות הארגון בעתיד. לדוגמה, רק בעקבות סבל רב (תבוסות בשתי מלחמות עולם) הפכה החברה הגרמנית לפחות לוחמנית. תקוותנו שהפלשתינים ילמדו, כמו המצרים, שהסכסוך האלים נגד ישראל הוא יקר מדי. גם מבחינה מדינית אין זה הזמן לעשות הנחות לחמאס. כיום סעודיה ומצרים לוחצות על קטאר להפסיק את תמיכתה באחים המוסלמים, ונראה שגם ארה"ב בהנהגת הנשיא טראמפ תומכת במגמה זו.

הרשות הפלשתינית, שהחלה את משבר החשמל במסגרת המאבק הפנים־פלשתיני, אינה מתרשמת מהאפשרות לאסון הומניטרי בעזה. כך גם מצרים, שלה חשבון עם חמאס התומך בקיצונים המוסלמים בסיני, המנהלים מסע טרור נגד שלטונו של א־סיסי.

גם לישראל אין שום חובה מוסרית לעזור לעזתים. תושבי הרצועה העניקו לחמאס ניצחון בבחירות וגם הגרסה החדשה של אמנת חמאס משמרת את המחויבות "לשחרר" את כל האדמות מהים ועד הירדן. כל הסקרים גם מראים שיש בעזה תמיכה רחבה בהמשך המאבק המזוין בישראל. יותר חשמל לעזה יקל עליהם בבניית מנהרות טרור ובייצור טילים.

סיוע לעזתים, כגון העברת מים וחשמל, או הרעיון להקים נמל לעזה על אי, משדר מסר הרסני ולא מוסרי: חמאס יכול להמשיך בהתנהגות לא אחראית ולסכן חיי ישראלים ולא יאונה כל רע לעזתים. כמו כן, ידוע שרק מעט מן הסיוע הנדיב לפלשתינים מחלחל אל הנצרכים. בעלי הנשק הם אלו שמקבלים את חלק הארי מן הסיוע בכל מקום בעולם ומנהיגי חמאס מנצלים את מצוקות התושבים לצרכים פוליטיים וכדי להתעשר. רגשנות וחמלה ביחס לעזה הן מסוכנות בבחינת "כל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים".

אספקת חשמל לעזה היא טעות אסטרטגית ומוסרית. אולי קצת חשיכה תאיר את עיניהם של העזתים.

הכותב הוא פרופסור במחלקה למדע המדינה באונ' בר־אילן, מנהל־מייסד של מרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים ועמית ב"פורום המזה"ת"פרופ' אפרים ענבר