אתם עובדים | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אתם עובדים

, עודכן
0

במכון לצילומי הרנטגן שהייתי בו אמרו לי מפורשות: יש לך בעיה כי התאהבת בדימוי מחפש העבודה. "אתה סתם נקניק שרוכב על הגל", נכתב בפתק שהוצמד לצילום בית החזה. זה מתחיל להתיישב לי שם, אזורים כהים של שינוי פיזיולוגי. יורד מהצוואר, מקרין על החזה, ואז שוב. הכל קשור אחד בשני. לקחתי את הדיסק של הצילום ויצאתי משם. הפקידה ציפתה לתשובה. ובכן, אין לי תשובות. פעם היו לי.

עולמי צר כעולם חיפושית זבל. רק מי שיודע לעשות כסף ראוי להערכה בעיני.

לא מעוניין לשמוע על טקסטים טובים, לא מעוניין באנשים מעניינים ("כדאי לך להכיר אותו, הוא איש מעניין"), אנשים שנונים צריכים מצידי למות משעמום; לשתות את מוחם לדעת, להיחנק מרפליקות מצהיבות ולמות מהקיא של עצמם. רק מי שעושה כסף מקבל אצלי מקום.

אני דוגל בהיעדר הבעות פנים. אני מעוניין בשיח עובדתי בלבד. אני שונא את הטור הזה, אני דורך במקום, אבל זה מה שיש לי. זה כל מה שיש לי. עכשיו.

הלכתי לראיון בבית קפה. אני יודע להקציף חלב. אני יודע לא לשרוף אותו. אני יודע להוציא לפני הזמן. אני יודע למזוג את החלב לכוס.

אני דוגל בהיעדר צורה של החלב בכוס; לא עושה פרחים, לא עושה צורות. אני דוגל בהיעדר הבעות פנים של חלב מוקצף. אחראית המשמרת ישבה לאכול את הסנדוויץ' היומי שלה. יכולת לראות שהיא עושה מזה טקס, שהיא סופרת שעות עד לסנדוויץ' של סיום המשמרת.

היא לא מחשבת לפי שעות. היא תישאר מתוסכלת אם תחשב כך, היא מעדיפה את זה לפי הסנדוויץ'. יש לה חרדל דיז'ון באוזניים, זה יוצא לה מהאוזניים. חיכיתי לה. ישבתי חצי שעה ובסוף היא קמה עם התיק ואמרה לי שיש להם את הטלפון שלי. שימעו, אני לא מאחל לה טוב.

יש לה את הטלפון שלי. יש להם את הטלפון שלי. לכולם יש את הטלפון שלי, אבל אף אחד לא מתקשר להתנשף לי בלילה בשפופרת "בוא, יש לי עבודה". אני כבר בדיחה, אני רואה את זה אצל אנשים שמסתכלים עלי; "הקטע שלו שהוא מחפש עבודה. זה הקטע שלו". אנשים חושבים שכתיבה זה שכבות של מעילים.

ובכן, הם נאמנים להפשטת אנשים במבטם, לא להלבשתם. מה אני אעשה? זה יוצא לי ממסמכי וורד, זה יוצא לי מלינקים.

בעצם - אני כותב משמע אני קיים, לכן פוסחים על זה, לא חושבים שאני באמת מחפש עבודה. אני דוגל בהיעדר הבעות פנים של טקסט והם אומרים לי "כתבת יפה השבוע". זה יוצא להם בתנודות ראש אלכסוניות.

לי יש את הטלפון שלי, אבל כשאני מתקשר אלי זה יוצא תפוס כל פעם מחדש.

Mastik_a@hotmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר