במכון לצילומי הרנטגן שהייתי בו אמרו לי מפורשות: יש לך בעיה כי התאהבת בדימוי מחפש העבודה. "אתה סתם נקניק שרוכב על הגל", נכתב בפתק שהוצמד לצילום בית החזה. זה מתחיל להתיישב לי שם, אזורים כהים של שינוי פיזיולוגי. יורד מהצוואר, מקרין על החזה, ואז שוב. הכל קשור אחד בשני. לקחתי את הדיסק של הצילום ויצאתי משם. הפקידה ציפתה לתשובה. ובכן, אין לי תשובות. פעם היו לי.
עולמי צר כעולם חיפושית זבל. רק מי שיודע לעשות כסף ראוי להערכה בעיני.
לא מעוניין לשמוע על טקסטים טובים, לא מעוניין באנשים מעניינים ("כדאי לך להכיר אותו, הוא איש מעניין"), אנשים שנונים צריכים מצידי למות משעמום; לשתות את מוחם לדעת, להיחנק מרפליקות מצהיבות ולמות מהקיא של עצמם. רק מי שעושה כסף מקבל אצלי מקום.
אני דוגל בהיעדר הבעות פנים. אני מעוניין בשיח עובדתי בלבד. אני שונא את הטור הזה, אני דורך במקום, אבל זה מה שיש לי. זה כל מה שיש לי. עכשיו.
הלכתי לראיון בבית קפה. אני יודע להקציף חלב. אני יודע לא לשרוף אותו. אני יודע להוציא לפני הזמן. אני יודע למזוג את החלב לכוס.
אני דוגל בהיעדר צורה של החלב בכוס; לא עושה פרחים, לא עושה צורות. אני דוגל בהיעדר הבעות פנים של חלב מוקצף. אחראית המשמרת ישבה לאכול את הסנדוויץ' היומי שלה. יכולת לראות שהיא עושה מזה טקס, שהיא סופרת שעות עד לסנדוויץ' של סיום המשמרת.
היא לא מחשבת לפי שעות. היא תישאר מתוסכלת אם תחשב כך, היא מעדיפה את זה לפי הסנדוויץ'. יש לה חרדל דיז'ון באוזניים, זה יוצא לה מהאוזניים. חיכיתי לה. ישבתי חצי שעה ובסוף היא קמה עם התיק ואמרה לי שיש להם את הטלפון שלי. שימעו, אני לא מאחל לה טוב.
יש לה את הטלפון שלי. יש להם את הטלפון שלי. לכולם יש את הטלפון שלי, אבל אף אחד לא מתקשר להתנשף לי בלילה בשפופרת "בוא, יש לי עבודה". אני כבר בדיחה, אני רואה את זה אצל אנשים שמסתכלים עלי; "הקטע שלו שהוא מחפש עבודה. זה הקטע שלו". אנשים חושבים שכתיבה זה שכבות של מעילים.
ובכן, הם נאמנים להפשטת אנשים במבטם, לא להלבשתם. מה אני אעשה? זה יוצא לי ממסמכי וורד, זה יוצא לי מלינקים.
בעצם - אני כותב משמע אני קיים, לכן פוסחים על זה, לא חושבים שאני באמת מחפש עבודה. אני דוגל בהיעדר הבעות פנים של טקסט והם אומרים לי "כתבת יפה השבוע". זה יוצא להם בתנודות ראש אלכסוניות.
לי יש את הטלפון שלי, אבל כשאני מתקשר אלי זה יוצא תפוס כל פעם מחדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו