עולה ויורד. חילופים תמוהים של אלישע לוי מנעו אתמול ממכבי חיפה ניצחון ואפשרות לברוח עוד קצת מהדולקות אחריה. במחצית הראשונה ראינו חיפה מצוינת. היא עלתה בשתי דרגות על מכבי ת"א, שלטה לחלוטין במשחק ונראתה כמו אלופה, תוך כדי יצירת אינספור מצבים.
אבל אז הגיעה המחצית השנייה, ואני לא יודע מאלישע אמר לשחקנים בחדר ההלבשה בהפסקה, אבל לכר הדשא עלתה קבוצה אחרת לגמרי. לוי הצליח "בזכות" ניהול שנע בין מצחיק לשערורייתי להחזיר את מכבי ת"א למשחק. לא ברור מדוע מול שבר הכלי הצהוב הוא הוציא חלוץ (שלומי ארבייטמן) והכניס קשר (בירם כיאל) בשלב כל כך מוקדם של המשחק.
מגיע לו לאבד את הנקודות החשובות ולהסתפק ב-1:1, ממנו יצא בשן ועין. קבוצה שמחשיבה עצמה כמי שרצה לאליפות לא יכולה להסתגר כל כך הרבה דקות מאחור. היא היתה חייבת לשחק אם יותר תעוזה.
החצי השני. מנגד ראינו את אבי נמני, ששיחק על כל הקופה ולא הסתפק במינימום. אני לא מבין מדוע הוא חיכה למחצית השנייה כדי לעלות את דור מלול וחיים מגרלשווילי, במקום משה מישאלוב ומתן לוטטי החלשים. מלול הוא השחקן הטוב ביותר שלו לאחרונה, וברגע שהוא העלה אותו, השינוי הגיע איתו.
בניגוד לאלישע לוי, נמני הצליח עם החילופים, אם כי היה צריך לשחק עם מאור בוזגלו באמצע. האחרון אמנם לא עשה הרבה, אבל לזכותו, בכל פעם שהכדור אצלו, הוא יודע מה לעשות (כבש בשני המחזורים האחרונים).
למכבי גם חסר חלוץ, אתמול היא שיחקה בלי אחד כזה, אבל במבט אופטימי לעתיד, נמני צריך לקחת את המחצית השנייה. אם היא מהווה אינדיקציה להמשך הדרך, אז מכבי ת"א תראה הרבה יותר טוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו