איזונים, בלמים, וצורך לגלות את האמת

תמיכת היועמ"ש בעמדת התביעה הצבאית אינה צריכה להפתיע איש. כך גם עמדתן החולקת של הסנגוריה הצבאית והאגודה לזכויות האזרח. בסופו של דבר, מדובר בסוגיה של בלמים ואיזונים, ובעיקר בשאלה מי ישלוט על דוושת הבלם ובאלו תנאים.

בעידן החדש הטלפון הסלולרי הפך להיות אחד ממכשירי החקירה היעילים ביותר. הוא עשוי ללמד היכן מצוי אדם בכל רגע נתון, עם מי ניהל שיחות ואלו מסרים שלח.

ה"קצה שני", של נמען השיחה או ההודעה, או שולחה, עשוי לספק לחוקרים ראיות גם כאשר בעל הטלפון משבש הליכי משפט ומוחק את הראיות המפלילות שבמכשיר הקטנטן שבכף ידו. מנקודת מבטם של חוקרים מדובר, אפוא, במכרה זהב ראייתי של ממש.

אך דווקא בשל כך פוטנציאל הפגיעה במחזיק הטלפון גדול מנשוא. חיטוט בקרביו עולה גם כדי פגיעה בקניינו של אדם, גם - ובעיקר - כדי פגיעה בפרטיותו ובצנעת חייו. יחסי הכוחות בעת חקירה אינם מאוזנים ונוטים דרך כלל לטובת החוקר. עצם המעמד מטיל מורא גדול על נחקר. כך בוודאי גם החשש שתימצאנה ראיות לאישומו בפלילים. "הסכמה" שתינתן בסיטואציה כזו, תבטא בהרבה מקרים רק מראית עין של רצון, אך בפועל תהיה הסכמה מאונס, לא מרצון אמיתי וכן.

כך אפילו כאשר החוקר יסביר לנחקר את שלל זכויותיו (ולמותר לומר שלא תמיד הדבר נעשה באופן הולם, מידתי וראוי), ויפרט בפניו את הסיכונים הכרוכים בחיפוש בקרבי מכשיר הטלפון שלו. בסיטואציה המיוחדת שבה נמצא הנחקר, תחת לחץ ואימה, קיים יותר מחשש שגם אם יהנהן בראשו, לא יבין לאשורו את ההסבר ושהסכמתו תהא מאולצת ולא אמיתית.

בדיוק לשם כך נחוצה ביקורת שיפוטית. בשונה מהחוקר בחדר החקירות, השופט הוא גורם מקצועי בר סמכא שיכול לבקר את נחיצות החיטוט בטלפון ואת היקפה. יש להניח שהשופט זוכה גם לאמון רב יותר אצל הנחקר מאשר חוקרו. היה ובית המשפט יסבור שבנסיבות העניין יש צידוק לחטט בנבכי הטלפון, יינתן לאלתר צו חיפוש ומטרת החקירה, בירור האמת, תצא נשכרת.

אך באותם מקרים רבים שבהם החיטוט בטלפון הוא חלק ממסע "דיג" ערטילאי, ללא קצה חוט של חשד ממשי, יוכל בית המשפט למנוע אותו או להגביל אותו רק לזמן ולסוג מסוים של מידע.

בכך יושג איזון טוב יותר בין הרצון לחשוף מעשי עבירה ולגלות את האמת לבין השמירה הקפדנית על זכויות האדם והימנעות מן הפגיעה הקשה בסוד שיחו ובצנעת חייו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו