הצליחה להינצל מעצמה

לרגע זה נראה כמו תוכנית־על זדונית של קארמת הכדורסל להתעלל במכבי ת"א. כישלונות מקצועיים וניהוליים, שמגרדים את תחתית החבית מלמטה, איבודי תארים, תחלופת מאמנים ושחקנים. ובכל פעם שנראה שהיא עושה צעד שיכול להיות תחילתה של גאולה - למשל החתמתו התיאורטית של דיוויד בלאט - זה הופך לפארסת היגררות בבוץ, שנגמרת בהשפלה פומבית נוספת (גם אם הפעם לא באשמת ראשיה) ובהתפשרות על ברירת מחדל שעונה לשם נבן ספאחיה.

אבל אולי הצעד הזה דווקא הציל את מכבי ת"א מעצמה. אולי ההיצמדות לאהבות ישנות כמו בלאט, כששני הצדדים לא שלמים לחלוטין עם הצעד, טובה לשניהם: בלאט עם ההתחמקויות השונות והנסיגה התמוהה ברגע האחרון, ומכבי עם צעדים פופוליסטיים, שמגיעים ממקום רגשי כתוצאה מלחץ דעת קהל, מאיבוד לקוחות והכנסות וממאבק תדמיתי על מותג צהוב דהוי. שני הצדדים מראים שלא כל ניסיון לשחזר את אש העבר על ידי סקס עם האקס המיתולוגי מסתיימת בצורה מוצלחת. בטח לאחר שנצבעה בצבעים ורודים עזים בגלל הזכייה ביורוליג ב־2014 אבל עימעמה את הזיכרונות הכואבים והמתסכלים שחוו שני הצדדים בתקופתם ביחד. אבל האם נבן ספאחיה הוא התשובה?

11 שנים עברו מאז עזב ספאחיה את ת"א, ובחיי מאמן מדובר בנצח. דוקטרינת המאמן המזרח־אירופאי שעומד מול חדר הלבשה אמריקני וצורח את נשמתו מול עיניים מזוגגות כבר קרסה פעמיים עם ז'אן טבק ואיינארס בגאצקיס. לכן יש לקוות עבורו, אם הוא לא מעוניין לקחת מונית לנתב"ג באמצע הלילה, שהעבודה שלו בתור עוזר מאמן באטלנטה בשנים האחרונות לימדה אותו להתנהל מול שחקנים עם רקע דומה, להבין מה צריך להגיד, ויותר חשוב, מה אסור להגיד.

ההתפתחות המקצועית שלו מאז 2006, בעיקר כעוזר מאמן, תפקיד עם דופק יחסית נמוך אבל עם פרופיל כדורסל גבוה, יכולה לעזור למאמן להגיע לתובנות שלמות יותר ביחס לבניית קבוצה, התנהלות מול שחקנים, עקרונות משחק שונים וגם הסתכלות אחרת על החיים, אולי שלמה ומכילה יותר. אם הוא לא מעודכן בטראומות השנים האחרונות, גיא גודס כבר יעדכן אותו. לכן נדמה שאין לצפות לאותו נבן ספאחיה, שעזב את הצהובים מוכה וחבול לאחר שזכה באליפות על הבאזר ב־2006 (אז זה עוד נחשב כישלון), אלא למאמן טרי שחוזר לקבוצה מוכה וחבולה, שלא זכתה באליפות כבר שלוש שנים. המעבר לתפקיד ראשי מחזיר אליו את הלחץ, את הפוקוס, את הדרישה לספק תוצאות. גם לזה, עצמו אומר לו, הוא כבר יצטרך להתרגל