ערוץ הטלוויזיה אל-ג'זירה, שהתגייס בשבועות האחרונים לסייע לחמאס במאבקו בישראל, העניק בלא משים לישראל את תמונת הניצחון שכה ביקשה. במקום להתמקד בהכרזות הניצחון הנבובות שהשמיעו דוברי החמאס, בחר הערוץ להתמקד בתמונות ההרס הנורא בעזה, אשר היקפו הולך ומתברר מרגע לרגע. הפלשתינים בעזה לוהקו לתפקיד של קורבנות מוכי גורל ולא לתפקיד של מנצחים.
גם דוברי החמאס עצמם, אשר הודיעו על נכונותם לקבל את הפסקת האש, נראו כמו יושבי בית אבלים ולכל ברור כי דרכם הביאה אסון נורא על הפלשתינים תושבי עזה. אבל מי שציפה כי החמאס יניף דגל לבן וסבר כי מעתה נפתרו בעיותיה הביטחוניות של ישראל בגבול הדרום שוגה באשליות. החמאס אינו מוכן להכיר בקיומה של ישראל, אינו מוכן לנהל עימה מו"מ ואינו מוכן לחיות לצידה בשלום ובביטחון. תפיסת עולמו גורסת שיש להמשיך במאבק המזוין בישראל, גם אם ניתן לקיים עימה, בנסיבות טקטיות, הפסקת אש זמנית.
החמאס שרד כתנועה, ככוח פוליטי וחברתי משמעותי בעזה, וכן ככוח מיליציוני לוחם, ועודנו עומד על שתי רגליו. האוכלוסייה בעזה תתלכד ככל הנראה סביב מנהיגיו, תחת לבוא עימם חשבון כפי שמקווים רבים בישראל, והם ירכזו את מאמציהם בשיקום הרצועה ושלטונם בה.
במבצע האחרון השיגה ישראל פסק זמן יקר שבמהלכו יירתע החמאס מלחדש את פעילותו נגדה. אבל מדובר בפסק זמן. החמאס יוסיף לבנות עצמו ככוח צבאי לעימות הבא, ובעיקר - לבסס עצמו ככוח השולט על הרצועה ומציב אנטיתזה לאלו בעולם הערבי המבקשים באמת לחיות עם ישראל בשלום. המאבק בחמאס תם, אפוא, אך לא נשלם.
הכותב הוא ראש מרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב
