מה עשו הח"כים הערבים במשכן

הזעם הרב שביטאו שלשום הח"כים הערבים על החלטת ועדת הבחירות המרכזית למנוע מהם להתמודד בבחירות לכנסת עורר בי את הרצון לבדוק מה הם עשו במהלך שלוש שנות כהונתם בכנסת היוצאת. האם השתמשו בכל הכלים הפרלמנטריים שעמדו לרשותם כדי לסייע לשיפור מצבם הכלכלי של ערבים החיים בתת-תנאים? האם יזמו חוקים לשיפור מוסדות החינוך, התשתית ומערכות הביוב ביישובים הערבים?

התשובה על כך שלילית. בואו נבחן למשל מה היו ההישגים שלהם בתחום החקיקה, שהוא הנושא המרכזי בפעילותו של כל ח"כ. ובכן, מתברר שבכל מהלך כהונתה של הכנסת ה-17 הצליחו תשעת הח"כים מהמפלגות הערביות להביא לאישורם של עשרה חוקים בלבד בקריאה שנייה ושלישית. ח"כ אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) הוא היחיד בקרב הח"כים הערבים שפעל כפרלמנטר ראוי והצליח להעביר בכנסת חמישה חוקים בקריאה סופית. לעומת זאת, ח"כ מוחמד ברכה וחנא סוויד (חד"ש) העבירו שני חוקים כל אחד בקריאה סופית, וח"כ ג'מאל זחאלקה (בל"ד) הצליח להביא לאישורו של חוק אחד בלבד. שאר הח"כים הערבים - טלב א-סאנע, איברהים צרצור, עבאס זכור (רע"מ-תע"ל) ואסל טהא וסעיד נאפע (בל"ד) - לא הצליחו להעביר אפילו חוק אחד בקריאה סופית.

יתרה מזו, לזכותו של טיבי יש לזקוף את העובדה שהחוקים שהעביר אינם עוסקים רק בנושאים המטרידים את הציבור הערבי, כמו למשל חוק האוסר מכירת כרטיסי הימורים לקטינים.

גם טענת הח"כים הערבים שהם ממעטים לחוקק חוקים משום שחבריהם מהמפלגות הציוניות אינם מוכנים לשתף איתם פעולה בשל עמדותיהם הפוליטיות - היא משוללת יסוד. עובדה שח"כ דב חנין (חד"ש) הצליח לבדו, למרות השתייכותו למפלגה קומוניסטית, לעביר בקדנציה היוצאת עשרה חוקים. נשאלת השאלה מה בכל זאת עשו הח"כים הערבים בכנסת? בעיקר השמיעו קריאות ביניים בישיבות המליאה, התלהמו לעתים קרובות בלשון גסה מאוד והעלו לדיון נושאים מדיניים ופוליטיים במליאת הכנסת במסגרת הצעות לסדר היום, הצעות אי אמון ושאילתות. זה הכל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו