להכריע

מה היה קורה לו בפרוץ מלחמת העולם השנייה היו הבריטים מפציצים לפתע את ברלין, גורמים נזק עצום למבני השלטון הנאצי, אך לא היו פוגעים, במתכוון, במנהיגים ובראשי הצבא על ידי הימנעות מהפצצת יעדים בעת שמתכנסים בהם הקודקודים? מה היה קורה לו רק אחרי כמה ימים מפתיחת המערכה היו הבריטים מתקיפים, סוף סוף, את המפקדה הגרמנית, ורק לאחר אזהרה שהיא תותקף-

כיצד היו תושבי בריטניה מגיבים לו ממשלתם היתה מחמיצה הזדמנות לחסל את מפעילי מכונת המלחמה הנאצית? איך הם היו מגיבים אם היו מסבירים להם שלכל קודקוד יש מחליף, והריגתם לא תכריע את המלחמה? מה היו אומרים לנוכח ההסבר שיש להזהיר קודקודים כדי למנוע פגיעה בשכנים-

האם חיסול חלק נכבד מההנהגה הנאצית לא היה מקצר את המלחמה, היו ודאי שואלים? האין זה מוסרי יותר לחסוך חיי מאות אלפי אנשים משני הצדדים, שייהרגו במערכה ממושכת, על ידי הכרעה מהירה (גם אם היא כרוכה בפגיעה ב"חפים מפשע")-

אצלנו אין שואלים. רק אחרי שלושה ימים הופצצה המפקדה של החמאס, ורק אחרי 16 ימים הופצץ ביתו של מפקד הזרוע הצבאית. ישראל לא השתמשה בהפתעה שהיא השיגה כדי לחסל קודקודי חמאס (ישראל גם ויתרה בעבר על עשרות הזדמנויות לפגוע בהם), מה שהיה מסייע לקצר את המערכה ואולי אפילו מונע את הצורך בכניסה רגלית לעזה, המביאה לאבידות. את החמאס אפשר למוטט כארגון מלחמה אפקטיבי (וזה כל מה שצריך) בלי להיכנס לעזה לתקופה ארוכה. פשוט צריך להרוג, לקחת בשבי או להבריח מספיק מקודקודי הארגון כדי לשתק אותו. כאשר ישראל נמנעת מפעולה כזו היא נאלצת לנקוט פעולות פחות אפקטיביות, כמו סגרים, הפצצות והרעשות, או פעולה קרקעית. אלה גורמים "נזק הומניטרי" בלי להביא לניצחון.

אז למה מסרבת ממשלתנו לנצח-

יש הכורכים זאת בחשש מכל סיכון ערב בחירות. המכיר את הפוליטיקה הישראלית אינו יכול לפסול זאת. אחרים תולים זאת במחלוקות חריפות, במבוכה ובחוסר נחישות אצל מנהיגי ישראל. יש הגורסים כי מנהיגינו משוכנעים כי "שלום עושים עם אויבים", וכי חיסול החמאס יביא לאנרכיה. כלומר, רוצים לשמור אותם בחיים כדי לעשות איתם עיסקה לאחר ש"נלמד אותם לקח".

יש משהו נכון בכל ההסברים הללו אך, עקרונית, מאחורי כל מחדל ישראלי מסתתרת תמיד "קונספציה". בניגוד לכל לקחי ההיסטוריה, ובניגוד לשכל הישר, ההנהגה שלנו, בגיבוי התקשורת, שיכנעה את עצמה ש"אין כבר מלחמות שמנצחים בהן כמו פעם" או ש"את הטרור אי אפשר לנצח בכוח".

למעשה, כמעט כל תנועת טרור, מאז החששין במאה ה-11 ועד המרד הערבי ב-1936, נוצחה בכוח. כך גם תנועות טרור ביוון, במלזיה, באיטליה, בגרמניה, ביפן וכו'. איך אפשר לטעון שצבא ההגנה לישראל, האמור להתמודד עם צבאות סדירים וחזקים, אינו מסוגל להכריע מערכה נגד כ-20 אלף (אם נגזים) חמושים בנשק קל ובינוני - אלא אם כן הוא נלחם גם הפעם, כמו בלבנון, בלי תוכנית לנצח.

ואכן, ה"תוכנית" שלנו מלמדת כי מנהיגינו משליכים יהבם על המצרים שיגנו עלינו על ידי מניעת הברחות מסיני. זו, כמובן, תקוות שווא.

מצרים ודאי איננה רוצה בחמאס בחסות איראן לכן רצוי לה שישראל תכה בו, אולם מצרים לא תניח לישראל לנצח את החמאס כי בהיעדר אפשרות להכריע את ישראל במערכה ישירה, החמאס משרת אינטרס מצרי להחליש את ישראל. מסיבה זו עודדה מצרים הברחות ואספקת נשק לחמאס (מישהו מאמין שמצרים לא היתה מסוגלת לעצור אלפי טונות של אמל"ח מוברח או כריית מאות מנהרות-). היא תעשה זאת שוב אחרי שישראל בטיפשותה תסכים לשביתת נשק שבה ישוקם החמאס ויחומש כדי שימשיך לפעול, ב"מידתיות", נגד ישראל.

ראוי לזכור עוד כי להימנעות ישראלית מהבסת החמאס, אשר הוא שלוחה איראנית, תהיינה השלכות חמורות גם על מצרים וירדן. הלקח פשוט: מי שאינו מתאמץ לנצח במלחמה עד הסוף, דינו יהיה כדין תוצאות מלחמת לבנון השנייה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו